בית האופרה של וינה
מעטים המבנים בעולם שהמחיר על בנייתם היה כה יקר עד שהוא כלל שני חיי אדם. בית האופרה של וינה ניצב היום ברחוב הטבעת המפואר של העיר כאחד ממוסדות התרבות החשובים בעולם, אבל הדרך לשם עברה דרך ביקורת ציבורית כה אכזרית, שהיא הובילה את אחד משני האדריכלים שלו להתאבדות עוד לפני שהמבנה נחנך. זה הרקע לביקור שלנו היום באחד המקומות הטעונים ביותר, מבחינה היסטורית ורגשית, בכל וינה.
הכל התחיל בשנת 1861, כשהקיסר פרנץ יוזף הכריז על תחרות אדריכלים לבניית בית אופרה חדש על רחוב הטבעת שנבנה זה עתה. בין המתחרים היו אדריכלים מכל רחבי אירופה, כולל מי שתכנן את בית האופרה המלכותי בלונדון. בסופו של דבר נבחרו שני אדריכלים וינאים, אוגוסט סיקרד פון סיקרדסבורג ואדוארד ואן דר נול, שעבדו יחד כבר שנים רבות לפני כן. הם תכננו את המבנה בסגנון ניאו-רנסנס, סגנון שהיה אופנתי מאוד עבור מבני הפאר שקמו לאורך רחוב הטבעת באותה תקופה, ומאופיין בקשתות, עמודים ופרטי קישוט שאולים מהאדריכלות האיטלקית של המאה ה-15.
הבנייה נמשכה כמעט שמונה שנים, אבל עוד לפני שהסתיימה החל גל לעג ציבורי כלפי המבנה. הסיבה הייתה טכנית לכאורה: מילוי התעלות סביב חומות העיר העתיקה גרם לכך שרחוב הטבעת התרומם בכמעט מטר אחד ביחס למתוכנן במקור, כך שבית האופרה נראה כאילו הוא שקוע באדמה. הציבור הוינאי, שידע תמיד להיות חד לשון, כינה אותו "הארגז השקוע" ו"פיל ששוכב לעכל את ארוחתו". גם השמועה שהקיסר עצמו אמר לעוזרו כי "הצדק עם העם, המבנה אכן יושב נמוך מדי" הגיעה לאוזני האדריכלים.
הביקורת הייתה קשה מנשוא עבור ואן דר נול, שסבל גם ממחלת נפש וממחלה גופנית קשה. באפריל 1868, כשנה לפני חנוכת בית האופרה, הוא שם קץ לחייו. שישה שבועות בלבד לאחר מכן מת גם שותפו סיקרדסבורג ממחלת השחפת. אף אחד משני יוצרי בית האופרה של וינה לא זכה לראות את יצירת חייו נפתחת לקהל. הקיסר, שהיה המבקר החריף ביותר, נחרד מהתוצאה וקבע לעצמו מאז כלל חדש: מרגע זה ואילך היה מגיב לכל יצירת אמנות חדשה במשפט אחיד וזהיר, "זה היה נחמד מאוד, נהניתי מאוד", בלי לתת עוד ביקורת אישית שעלולה לפגוע. כיום, מעל גרם המדרגות הראשי בבית האופרה, תלויים דיוקנאותיהם של שני האדריכלים, לזכר תרומתם.
בית האופרה נפתח לבסוף ב-25 במאי 1869, בנוכחות הקיסר פרנץ יוזף ואשתו הקיסרית אליזבת, המוכרת יותר בכינויה "סיסי". ההצגה שנבחרה לערב החגיגי הייתה "דון ג'ובאני" של מוצרט, וכך נפתח פרק חדש בחיי התרבות של וינה, עיר שכבר אז נחשבה לבירת המוזיקה הקלאסית של העולם.
הפרק הבא בסיפורו של בית האופרה של וינה מגיע עם מלחמת העולם השנייה. המבנה נפגע קשות בהפצצות, כשהגג והאולם הראשי נהרסו כמעט לחלוטין. עשר שנים ארכה עבודת השיקום, ורק בשנת 1955 נפתח מחדש בית האופרה, הפעם תחת שמו הנוכחי, "בית האופרה הממלכתית של וינה" (Wiener Staatsoper). ההצגה שנבחרה לחנוכה המחודשת הייתה "פידליו" של בטהובן, האופרה היחידה שכתב המלחין, ובה נושא השחרור מכלא הוא הציר המרכזי – בחירה סמלית לעיר שיצאה זה עתה ממלחמה.
מי שנכנס היום לבית האופרה במסגרת סיור מודרך (המתקיים במספר שפות ונמשך כ-40 דקות) מגלה עולם שונה לחלוטין מהחזית האפורה והמאופקת יחסית של הבניין. גרם המדרגות המרכזי, אולמות הקבלה, המבואה המפוארת וההצצה אל הבמה הראשית – כל אלה חושפים את הפאר שדווקא לא ניתן לתפוס מבחוץ. בדרך אל הכניסה כדאי לשים לב לפסלו של מוצרט הסמוך למבנה, שהפך לאחת מנקודות המפגש הפופולריות ברחוב הטבעת.
אבל מה שבאמת הופך את בית האופרה של וינה לחוויה שאין לה מקבילה בעולם, הוא לא הסיור ההיסטורי – אלא האפשרות לצפות בהופעה עצמה. בכל ערב מתקיימת כאן הופעה, ובניגוד למוסדות תרבות יוקרתיים אחרים, וינה שומרת על מסורת ייחודית: 435 מקומות עמידה נמכרים בכל ערב במחיר של 13 עד 18 יורו בלבד, סכום שבערים אחרות בקושי מספיק לכוס קפה, ומאפשר כאן צפייה בהפקת אופרה עולמית עם חלק מהזמרים והמנצחים המובילים בעולם. סביב המסורת הזו התפתחה תת-תרבות שלמה של "שטהפלצלר" (Stehplatzler), חובבי אופרה קבועים שמגיעים שעתיים-שלוש לפני ההופעה כדי לתפוס את המקום הכי טוב ליד המעקה.
מי שרוצה לנסות את החוויה הזו כדאי שיֵדע: כרטיסי העמידה נמכרים דרך אתר האינטרנט של בית האופרה החל מהשעה 10:00 בבוקר של יום ההופעה, וגם בקופה נפרדת הממוקמת בצדו של הבניין ברחוב Operngasse, הנפתחת כ-80 דקות לפני עליית המסך. יש שלושה אזורי עמידה: ה-Stehparterre בקומת הקרקע, הקרוב ביותר לבמה ומומלץ לחוויה ויזואלית; וה-Galerie בקומה העליונה, שנחשב לבעל האקוסטיקה הטובה ביותר באולם. כל מקום עמידה מגיע עם מסך כתוביות אישי, כך שגם למי שלא דובר איטלקית או גרמנית קל לעקוב אחר העלילה. חשוב לשים לב לקוד הלבוש: אין חובה רשמית לחליפה, אבל כניסה במכנסיים קצרים, כפכפים או גופיות אינה מתקבלת.
מי שמבקר בוינה בחודש פברואר ונתקל בהמולה חריגה סביב בית האופרה, כדאי שיֵדע שהוא צופה בהכנות ל"נשף האופרה" (Opernball), אחד האירועים החברתיים המפוארים באירופה. פעם בשנה מפנים את מושבי האולם והבמה הופכת לרחבת ריקודים ענקית, ואלפי אורחים בלבוש ערב מגיעים לרקוד ולחגוג עד הבוקר, בשידור חי בטלוויזיה האוסטרית. גם מי שלא נמצא בפנים יכול להתמקם ברחוב ולצפות בהגעת האורחים בשמלות הערב ובחליפות המהודרות – הצגה בפני עצמה.
בית האופרה של וינה הוא אולי דוגמה נדירה למבנה שהעלה כבר בבנייתו את החיים, ובכל זאת הצליח להפוך למוסד שמושך אליו כל שנה מאות אלפי חובבי מוזיקה מכל העולם, בין אם הם יושבים בכיסאות הקטיפה או עומדים במשך שעות ליד המעקה, רק כדי לחוות ערב אחד באחד המקומות המוזיקליים החשובים בעולם.
בית האופרה של וינה - שעות פתיחה
ראשון – שבת: 10:00-16:00
בית האופרה של וינה - עלות כניסה
מבוגר: 18€
ילדים וצעירים בגילאי 6-27: 14€
ילדים עד גיל 6 נכנסים בחינם
⏳ חוסכים זמן, נהנים יותר! כרטיסים ללא תור מחכים לכם בלחיצה אחת בלבד. 🕒💡
