הפנתיאון
ברומא, עיר עתיקה שסיפורה חקוק באבנים, ניצב לו הפנתיאון. מונומנט אדיר בן אלפי שנים,
פונטנה די טרווי
מזרקת טרווי, אחד האתרים הפופולריים ביותר בעיר ואחת המזרקות היפות בעולם. יותר ממזרקה, היא סמל של רומנטיקה, היסטוריה ויופי אדריכלי שאין למצוא בשום מקום אחר. האגדות הקשורות אליה, המיתוסים והסיפורים שנצברו לאורך מאות שנים הפכו אותה ליותר מסתם אתר תיירותי, הם הופכים את הביקור לחוויה עשירה ומרתקת. היא משכה אליה מיליוני מבקרים מכל רחבי העולם, שמגיעים לזרוק מטבע ולאחל משאלה, בתקווה שהמזל והגורל יחייכו אליהם. אך מה היא הסיפור מאחורי המזרקה המפוארת הזו? מי בנה אותה ולמה? ומה הופך אותה לכה מיוחדת?
מזרקת טרווי, הממוקמת בלב רומא, היא אחת המזרקות המפורסמות והמרשימות ביותר בעולם. המזרקה, המתנשאת לגובה 26 מטרים ורוחבה 49 מטרים, מעוטרת בפסלים מרהיבים ומסמלת את יופייה ועוצמתה של רומא העתיקה.
ההיסטוריה של מזרקת טרווי מתחילה עוד בימי קדם. בשנת 19 לפנה"ס, הוקם במקום אקוודוקט עתיק בשם "אקווה ורג'ינה", אשר סיפק מים טריים לתושבי רומא. האקוודוקט הסתיים בבריכה קטנה, ששימשה כנקודת מפגש ומרכז פעילות חברתי. במהלך המאה ה-15, האפיפיור ניקולאוס החמישי שיפץ את האקוודוקט והורה על בניית בריכה גדולה יותר במקום הבריכה הקטנה. הבריכה החדשה, שכונתה "פונטנה די טרווי", עוטרה בפסלים פשוטים והפכה למקום פופולרי למפגש ובילוי.
בשנת 1629, האפיפיור אורבנוס השמיני ראה לנכון להפוך את פונטנה די טרווי למזרקה מפוארת יותר. הוא הזמין את האדריכל הנודע ג'ובאני לורנצו ברניני לתכנן את המזרקה החדשה. ברניני הציג תוכנית מרהיבה, שכללה פסלים רבים, סוסי ים ומפל מים גדול. למרבה הצער, תוכניתו של ברניני לא יצאה אל הפועל. האפיפיור נפטר זמן קצר לאחר מכן, והפרויקט נעצר. רק בשנת 1730, תחת הנהגתו של האפיפיור קלמנס השנים עשר, חודשה עבודת הבנייה.
האדריכל ניקולה סלבי זכה בתחרות פומבית לתכנון המזרקה החדשה. סלבי שמר על חלקים מהתוכנית של ברניני, אך הוסיף גם רעיונות משלו. הוא יצר מזרקה רחבה ומרשימה, מעוטרת בפסלים אלגוריים, סוסי ים ויצורים ימיים. עבודת הבנייה נמשכה 30 שנה, ובמהלכה עברו על המזרקה תיקונים ושיפורים רבים. בשנת 1762, הושלמה סוף סוף מזרקת טרווי והיא נחנכה בטקס חגיגי.
מאז הקמתה, הפכה מזרקת טרווי לאחד מסמליה החשובים של רומא. היא מופיעה בסרטים רבים, ספרים ותמונות, ומושכת אליה תיירים מכל רחבי העולם.
מזרקת טרווי היא לא רק אחת המזרקות המפורסמות והמרשימות ביותר בעולם, אלא גם יצירת מופת של אדריכלות ופסלות. סגנון הבנייה שלה, הידוע כ"בארוק", משקף את תפיסת העולם האמנותית והתרבותית של המאה ה-18.
סגנון הבארוק מתאפיין בהדגשת הדרמה, התנועה והרגש. הוא בא לידי ביטוי במזרקת טרווי באמצעות:
שימוש בקווים מעוגלים ומתפתלים: קווים אלו יוצרים תחושה של תנועה ודינמיות, ומעניקים למזרקה מראה זורם וקליל.
שימוש בפסלים רבים: הפסלים, המייצגים דמויות מיתולוגיות ויצורים ימיים, מעניקים למזרקה עומק ורב-ממדיות.
שימוש באור וצל: האור והצל משחקים תפקיד חשוב ביצירת תחושה של דרמה ועומק.
שימוש במים: המים הזורמים בשצף קצף מהווים חלק בלתי נפרד מהמזרקה ומוסיפים לה תחושה של חיים ותנועה.
מזרקת טרווי נבנתה בסגנון הבארוק כחלק מהרצון של האפיפיורים והאצולה הרומית להדגיש את עוצמתה ותפארתה של רומא. סגנון זה, שהיה פופולרי מאוד באותה תקופה, סימל את ניצחון הכנסייה הקתולית ואת השיבה לערכים הקלאסיים של יוון ורומא העתיקות.
כמה דברים עיצוביים מיוחדים שכדאי לשים לב אליהם במזרקת טרווי:
פסל אל הים נפטון: פסל זה, הממוקם במרכז המזרקה, הוא הדמות המרכזית בה. נפטון מוצג כשהוא רכוב על מרכבה רתומה לסוסי ים טריטונים, ומסמל את כוחו ועוצמתו של הים.
הפסלים הסביבתיים: סביב פסל נפטון מוצגים פסלים רבים נוספים, המייצגים דמויות מיתולוגיות כמו טריטונים, נימפות ויצורים ימיים אחרים. פסלים אלו מוסיפים למזרקה עומק ורב-ממדיות.
התחריטים: קירות המזרקה מעוטרים בתחריטים רבים, המתארים סצנות מהמיתולוגיה היוונית ומההיסטוריה הרומית. תחריטים אלו מוסיפים למזרקה עניין ויופי.
הצבעים: הצבעים השולטים במזרקה הם לבן וזהב. צבעים אלו משקפים את תפיסת היופי וההדר של המאה ה-18.
מזרקת טרווי היא לא רק מקום יפהפה, אלא גם יצירת מופת של אדריכלות ופסלות. סגנון הבארוק שלה משקף את תפיסת העולם האמנותית והתרבותית של המאה ה-18, והופך אותה לאחד מסמליה החשובים של רומא.
האגדה אומרת שזריקת מטבע ביד ימין מעל כתף שמאל אל המזרקה כאשר אתם עם הגב אליה תבטיח שתשובו ותבקרו שוב ברומא. המהדרים טוענים שמי שיזרוק מטבע שני תתגשם משאלה שהוא יבקש. מדי יום נאספים מקרקעית המזרקה כ-3000 יורו שמועברים לנזקקים.
פונטנה די טרווי - שעות פתיחה
פתוח 24/7
