בזיליקת הלב הקדוש

בזמן מלחמת צרפת פרוסיה (פרוסיה הייתה מעצמה ששכנה איפה שהיום נמצאות גרמניה, דנמרק, בלגיה והגיעה בשיאה עד לגבולות האימפריה הרוסית) שהייתה בשנת 1870-1871, הוטל מצור קשה על העיר פריז. שני אנשי עסקים תושבי פריז נדרו נדר שאם המצור ייגמר ופריז תחזור לגדולתה, הם יבנו כנסייה בראש גבעת מונמארטר והיא תוקדש ללב הקדוש של ישו. זוהי אחת הסיבות לכך שהכנסייה מכונה גם ה"נדר הלאומי". בשנת 1873 נחקק חוק על ידי האסיפה הלאומית של צרפת,  לבנות את הכנסייה לזכר הצרפתים שנהרגו במלחמה ולתיקון מעשה הקומונרדים (כינוי גנאי לחברי הקומונה הפריזאית אשר התנגדה להסכם הכניעה עם פרוסיה והשתלטה על השלטון והנהיגה ממשלה סוציאליסטית. לאחר שהממשלה שהודחה על ידם יצאה להחזיר אליה את השלטון, נהרגו כ- 30 אלף מחבריה בקרבות). את הכנסייה בנו על ידי איסוף כספים מתושבי העיר. מכיוון שהיה קושי באיסוף הכספים, בנייתה הושלמה רק בשנת 1914. אבל בזה לא מגיע סיפור בנייתה אל סופו, באותם ימים התחוללה מלחמת העולם הראשונה, ולכן לא יכלו לעשות טקס פתיחה לכנסייה ולכן היא נחנכה רק בשנת 1919.

בזיליקת הלב הקדוש היא דוגמה ייחודית לארכיטקטורה המשלבת סגנונות רומנסקיים וביזנטיים. מבנה הכנסייה מרשים מאוד במבט ראשוני מבחוץ. החיפוי של הבזיליקה נעשה עם אבן מיוחדת מאוד הנקראת טרוורטין, שברגע שהיא נרטבת היא הופכת ללבנה. לכן הצבע הלבן הבוהק שמאפיין אותה, נשמר לאורך שנים רבות. צבעה הלבן יחד עם הכיפה הגדולה שלה שמתנשאת לגובה של 83 מטרים, גורמים לכך שהיא נראית מהרבה מקומות ברחבי פריז. וכן נותנים לה מראה מהודר ומרשים, שכל מי שרואה אותה לא יכול שלא להתפעל ממנה. מעל הכניסה מוצב פסל של ישו, שאליו הוקדשה הכנסייה במקור.