סמטת הזכרונות

הסמטאות הצרות והמתפתלות, המרוצפות באבנים ישנות ומרובעות, מכוסות בגגות רעפים מסורתיים, ומוקפות בבניינים נמוכים ומעוטרי עץ שעדיין משמרים את העיצוב היפני הישן. בכל פינה תמצאו חנויות קטנות שמציעות מוצרים ייחודיים בעבודת יד – מפסלים זעירים של קמעות למזל טוב ועד כלי חרסינה עדינים.

הריחות כאן הם חלק בלתי נפרד מהחוויה – ריח המרקים המהבילים מדוכני האוכל הפזורים ברחבי הסמטה, תערובות התבלינים המיוחדות שמתפשטות באוויר, והניחוח המתוק של ממתקים יפניים מסורתיים. הקולות שתשמעו יכללו נגינת נגנים מסורתיים בכלי נגינה עתיקים, וקולות השיחה הרגועה של המקומיים המבקרים והסוחרים.

הצבעים במקום מגוונים ומרהיבים – מפנסי נייר צבעוניים התלויים לאורך הסמטאות, דרך קירות מקושטים בציורים מסורתיים ועד לבגדי הקימונו המרהיבים שלובשים חלק מהמבקרים. החוויה הוויזואלית, הקולית והריחנית יוצרת תחושה של כניסה לתקופה אחרת, רחוקה מהעולם המודרני הסואן שמסביב.

 סמטת הזכרונות, או Omoide Yokocho כפי שהיא נקראת ביפנית, נבנתה בשנות ה-40 של המאה ה-20, לאחר מלחמת העולם השנייה. בתקופה זו, טוקיו הייתה צריכה להתאושש מההרס שנגרם לה במהלך המלחמה, ואזור זה, שהיה אזור מסחרי פחות מפותח, התחיל להתמלא בדוכנים ומסעדות קטנות שהציעו אוכל פשוט וזול לעובדים ולמקומיים. המקום קיבל את שמו "סמטת הזכרונות" מכיוון שהוא שמר על האווירה של תקופת הזמן ההיא, כאשר אנשים רבים היו מבקרים בו כדי ליהנות מארוחה חמה ושיחה נעימה.

הסמטה נבנתה במקור על ידי יזמים מקומיים שרצו לספק מקום נוח לאכול ולשתות לאחר יום עבודה ארוך. הם בחרו במקום הזה בשל הקרבה לתחנת הרכבת המרכזית של שינג'וקו, שהייתה ועדיין מהווה אחד המרכזים התחבורתיים הגדולים והעמוסים בטוקיו. בעבר, לפני שנבנתה הסמטה, היה המקום אזור מסחרי עם חנויות קטנות ודוכנים שהתפרנסו ממכירת סחורות יומיומיות.

סגנון הבנייה של הסמטה משקף את התקופה שבה נבנתה – תקופה שבה יפן התמודדה עם השיקום לאחר מלחמת העולם השנייה, והייתה צריכה לבנות מחדש את חיי היומיום שלה מתוך חורבות המלחמה.