מסלול מומלץ בפריז
ביום השני שלנו בטיול בפריז, מתוכנן עבורכם מסע יוצא דופן. נתחיל בכיכר מפוארת שתופסת מקום משמעותי בהיסטוריה. משם נשוטט בין גנים מדהימים מלאים בפרחים צבעוניים ופסלים מיוחדים ומרשימים. התכוננו להיות מופתעים כשתבקרו במוזיאון המפורסם בעולם אשר מאכלס אוצרות ויצירות מרשימות לאורך ההיסטוריה. המסלול שלנו כולל גם בית אופרה מלכותי שהיא יצירת מופת ארכיטקטונית אמיתית, נסיים את היום שלנו בכלבו מרשים בו תוכלו לעשות קניות, אך גולת הכותרת של מקום זה היא התצפית המדהימה על העיר פריז, תצפית שתשאיר אתכם בהלם.
ביום השני שלנו בטיול בפריז, מתוכנן עבורכם מסע יוצא דופן. נתחיל בכיכר מפוארת שתופסת מקום משמעותי בהיסטוריה. משם נשוטט בין גנים מדהימים מלאים בפרחים צבעוניים ופסלים מיוחדים ומרשימים. התכוננו להיות מופתעים כשתבקרו במוזיאון המפורסם בעולם אשר מאכלס אוצרות ויצירות מרשימות לאורך ההיסטוריה. המסלול שלנו כולל גם בית אופרה מלכותי שהיא יצירת מופת ארכיטקטונית אמיתית, נסיים את היום שלנו בכלבו מרשים בו תוכלו לעשות קניות, אך גולת הכותרת של מקום זה היא התצפית המדהימה על העיר פריז, תצפית שתשאיר אתכם בהלם.
Place de la Concorde
את היום השני שלנו בעיר פריז נפתח בכיכר זו, שעם כל היופי והרושם שהיא משדרת מאחוריה יש היסטוריה עשירה ואף מלאה בדם שנשפך ביכר זו.
הביקור בכיכר זו מומלץ מכיוון שהיא איננה עוד כיכר רגילה. כיכר הקונקורד היא בעלת משמעות היסטורית גדולה מאוד לעם הצרפתי, אל תטעו ביופייה המשגע ובעיצוב הארכיטקטיוני שלה, ההיסטוריה שלה מלאה בדם שנשפך בה.
האושר והעוצמה של צרפת בפרט בימי שלטונו, ולכן הוא בחר לבנות כיכר זו במרכז הדרך בין השאנז אליזה לגני טווילרי. בעת בנייתה הכיכר נקראה "כיכר לואי ה-15"
בשנת 1789 בימי שלטונו של המלך לואי ה-16 החלה "המהפכה הצרפתית". ממשלת המהפכה החליטה להסיר את פסלו של המלך לואי ה- 15, לשנות את שמה לכיכר המהפכה ולהציב במקומו גליוטינה. האזרח הראשון שהוצא להורג בגיליוטינה זו היה המלך לואי ה- 16 ב21/1/1793. אך לואי ה-16 לא היה ה"סלב" היחיד שהוצא להורג בגיליוטינה הזו, במשך השנים שבהם עמדה הגיליוטינה בכיכר הוצאו בה להורג גם מארי אנטואנט שהייתה אשתו של המלך לואי ה-16. מאדאם דו בארי שהייתה הפילגש של המלך לואי ה-15, זורוז דנטון שהיה ממנהיגי המהפכה ועוד. בין ספטמבר 1793 ועד אוגוסט 1794 בזמן "שלטון האימים" הוצאו להורג בכיכר כ 1300 אנשים.
כמו שאתם מבינים, בימי המהפכה הצרפתית כיכר זו הייתה כיכר מרכזית מלאה בהתרחשויות ולא לטובה. בשנת 1795 לאחר הוצאת הגליוטינה מהכיכר, הוחלט על ידי הממשלה לשנות את שמה של הכיכר לכיכר הקונקורד, משמעות השם היא הרמוניה. השם החדש של הכיכר, בא לסמל עתיד חדש שהעם הצרפתי הלך אליו וכאנטיתזה מוחלטת למה שהתרחש בה בימי המהפכה. למרות שבמהלך השנים עוד ניסו לשנות את שמה לכיכר המלך לואי ה15 והמלך לואי ה-,16 בשנת 1830 המלך לואי פיליפ הראשון מאשר את שמה של הכיכר כ"כיכר הקונקורד".
במרכז הכיכר ניתן לראות את האובלסק העתיק שהגיע מהעיר לוקסור במצרים אותו קיבל המלך לואי פיליפ הראשון בשנת 1833 ממוחמד עלי שהיה מושל מצרים באותה תקופה. האובלסק הענק מתנשא לגובה של 23 מטרים ושוקל כ255 טון, בגלל גודלו העצום המעבר שלו ממצרים לצרפת לא היה פשוט, ונזקק להערכות מיוחדת. לקח להם כ 5 שנים להעביר את האובליסק ממצרים עד פריז, אך לא רק המעבר היה מסובך ומורכב, שכן בהגעת האובלסק לכיכר הם נזקקו לגדוד חיילים שלם מהצבא הצרפתי על מנת להעמיד אותו במקומו. קצהו המוזהב של האובליסק הונח עליו רק בשנת 1998, מכיוון שהקצה המקורי נגנב במאה ה-6 עוד בתקופה שהוא היה במצרים.
בשנת 1840 הוסיפו בכיכר 2 מזרקות המייצגות את הסחר הימי ואת נהרות צרפת. בנוסף בכיכר ישנם 8 פסלים המייצגים 8 ערים ברחבי צרפת והפסלים נמצאי בכיוון בו אותם ערים נמצאות הערים הן: רוהאן, שטרסבורג, נאנט, ליון, ליל, ברסט, בורדו ומארסיי.
בחלק הצפוני של הכיכר נמצאים שני בניינים מרשימים שנבנו בהוראת המלך לואי ה-15 כאשר הורה לבנות את הכיכר. המזרחי הוא: אוטל דה מרין ובו שוכן כיום המטה הימי המלכותי של צרפת. המערבי הוא אוטל דה קריון, שבו שוכן כיום בית מלון יוקרתי בשם זה.
אל היעד הבא
אל היעד הבא
כיכר הקונקורד, נמצאת באמצע הדרך בין שני אתרים מאוד מרכזיים של פריז. האתר הראשון הוא השאנז אליזה, אליו נגיע בהמשך הטיול. אל האתר השני נגיע עכשיו והכניסה היא ממש בצמוד לכיכר, גני טווילרי.
אתר נוסף במסלול שהוא לא חובה, אבל חשבנו שאולי יעניין אתכם
ברוכים הבאים לכנסיית מדלן, יצירת מופת אדריכלית בולטת השוכנת בלב פריז. עם ההיסטוריה העשירה שלה, סגנון הבנייה הכובש, ושלל אטרקציות, זהו אחד המקומות המיוחדים בעיר האורות.
לכנסיית מדלן יש היסטוריה מרתקת שראשיתה במאה ה-18. בנייתו של מבנה מפואר זה החלה בשנת 1764 תחת שלטונו של לואי ה-15, אך היא הושלמה מאוחר יותר בשנת 1842 בתקופת שלטונו של המלך לואי-פיליפ. האדריכל הצרפתי המוכשר, פייר אלכסנדר ויניון, עיצב את הכנסייה בסגנון אדריכלי ניאו-קלאסי, בהשראת מקדשים יווניים עתיקים.
המטרה מאחורי בניית כנסיית מדלן נועדה בתחילה כמקום תפילה המוקדש לקדושה מריה מגדלנה. עם זאת, עקב סערה פוליטית ושינוי שליטים לאורך השנים, החזון המקורי עבר מכנסייה למקדש, ואז בסופו של דבר חזרה לכנסייה. השינוי הזה העניק לבניין שילוב ייחודי של השפעות ומוסיף לקסם המסקרן שלו.
כנסיית מדלן היא ייצוג יוצא דופן של אדריכלות ניאו-קלאסית, שהייתה נפוצה במהלך המאות ה-18 וה-19. הסגנון נועד להחיות את האלמנטים הקלאסיים של יוון ורומא העתיקה. החזית הסימטרית של הכנסייה, העמודים הקורינתיים המתנשאים המעוטרים בתבליטים מפוסלים מורכבים, כולם תורמים לעיצובה המרשים וההרמוני. הסגנון הניאו-קלאסי של הכנסייה משתלב בהרמוניה עם הבניינים שמסביב, ומציג את המחויבות של העיר לשמר את השורשים ההיסטוריים שלה תוך אימוץ חדשנות.
הקסם שלה טמון לא רק בפאר הארכיטקטוני החיצוני שלה אלא גם בחלק הפנימי המפואר של הכנסייה כולל עמודי שיש מדהימים, חלונות ויטראז' יפים ופסיפסים מורכבים המרשימים את כל מי שרואה אותם. בתוך הכנסייה ישנם מספר פסלים מרשימים ומפורסמים ביניהם: האקסטזה של מרי מגדלן, הבתולה והילד ועוד.
מכיוון שתכננו לבנות אותה ככנסייה ואח"כ החליטו לבנות אותה כמקדש ושוב החזירו לכנסייה. זוהי הכנסייה היחידה בפריז שאין לה מגדלי פעמונים.
מוזיאון דאורסיי נבנה על מנת להציג את האומנות של המאה ה-19, במוזיאון יש 5 קומות וכל קומה מציגה יצירות אומנות מתקופות אחרות של המאה ה-19. הקומה המפורסמת ביותר היא הקומה החמישית ואליה מגיעים רוב המבקרים במוזיאון. קומה זו מציגה ציורים של ציירים אימפרסיוניסטים המפורסמים ביותר באותה תקופה ובה מופיעים יצירות מהמוכרות והמפורסמות שבהם. תוכלו לראות בקומה זו יצירות אומנות של קלוד מונה, וינסנט ואן גוך אוגוסט רנואר ועוד רבים וטובים אחרים.
עוד לפני שתגיעו ליצירות האומנות, כבר בכניסה למבנה ואולי עוד כשתראו אותו מבחוץ, תשימו לב שזה לא נראה כמו בניין רגיל, בטח לא כמו מבנה ששוכן בו מוזיאון. מי שהרגיש שהגיע לתחנת רכבת צודק לחלוטין. המבנה נבנה ושימש כתחנת רכבת מהיום שבו הוא נבנה בשנת 1900 לכבוד התערוכה העולמית שהתרחשה בפריז ועד שנת 1939, שבה הוחלט שאין כבר צורך בתחנה זו והיא לא יכולה לשמש כתחנת רכבות.
בשנת 1977 הוחלט להפוך את תחנת הרכבת למוזיאון ולאחר התאמות ושיפוצים שביצעו בה היא נפתחה למבקרים כמוזיאון בשנת 1986.
כבר בעת בנייתה של תחנת הרכבת הצייר אדואר דטאיי אמר שהיא כל כך יפה, שאולי כדאי להפוך אותה למוזיאון. לאחר כ 100 שנים החזון שלו הפך למציאות.
Le jardin des Tuileries
ביקור בפריז אינו שלם ללא ביקור באחד מהגנים הרבים הפזורים בה, בהם תוכלו לנוח משגרת העיר התוססת, לצד ההנאה מקרני השמש החמימות וציוץ הציפורים. וכמובן שהגנים הראשונים שנבקר בהם במהלך טיולנו הם הגדולים והמפורסמים ביותר בפריז, וככל הנראה הגן הציבורי הראשון בעולם – גני טווילרי.
אשתו של אנרי השני שהיה מלך צרפת, ואף הייתה אמם של שלושה ממלכי צרפת עוד בחייה ובגלל זה הייתה העוצרת שלהם. החליטה לבנות ארמון ממערב ללובר והוא נקרא ארמון טווילרי. בנוסף לארמון, היא החליטה להקים בקרבתם גנים מלכותיים, שהם שכנו היכן שגני טווילרי שוכנים כיום. הגנים תוכננו ונבנו על ידי קתרין דה מדיצ'י, הגן נוצר בתחילה כגן בסגנון איטלקי, בהשראת הגנים ההיסטוריים של משפחת מדיצ'י באיטליה. גני טווילרי היו פתוחים רק לבני המלוכה, אך בשנת 1662 לואי ה-14 החליט להפוך את הגנים לגדולים ומרשימים יותר והטיל על אנדרה לה נוטר (שעיצב לאחר מכן גם את הגנים של ארמון ורסאי), את מלאכת עיצוב הגנים. את הגנים הוא עיצב בסגנון צרפתי, סגנון זה מאופיין בכך שהכל מעוצב בצורות גיאומטריות ובקווים ישרים, שתילה של צמחים ופרחים לפי צורות, שילוב של שבילים בקווים ישרים ועוד. עיצוב זה נראה כעיצוב מאוד רשמי והוא נועד להרשים את המבקרים והמתבוננים.
הגנים יפים, מרשימים ומעוררים התפעלות בכל עונות השנה. בסתיו הגן נצבע בצבעי השלכת, בחורף תוכלו לראות את הגן בצורה שונה, באביב זה זמן הפריחה והלבלוב של הגן ובקיץ במיוחד בימים שבהם מזג האוויר נעים מומלץ לתפוס את אחד מהכיסאות הירוקים הפזורים ברחבי הגן ולהנות מהשמש. בכניסה לגן מכיכר הקונקורד ישנם 2 גבעות קטנות משני צידי הכניסה עם תצפית לכיכר הקונקורד, השאנז אליזה ושער הניצחון.
ראשון – שבת: 07:00-21:00
אל היעד הבא
אל היעד הבא
במעבר בין גני טווילרי למוזיאון הלובר, נמצא שער הניצחון של קרוסל. שאמנם הוא לא מפורסם כמו שער הנצחון שנמצא בקצה שדרות השאנז אליזה, אך הוא יפה לא פחות.
Arc de Triomphe du Carrousel
לא להתבלבל עם שער הניצחון הגדול והמפורסם יותר. בפריז ישנם מספר שערי ניצחון וזהו אחד משני שערי הניצחון שבנה נפוליאון והראשון שבהם. השני הוא שער הניצחון המפורסם שנמצא בכיכר שארל דה גול. היום נתמקד בשער הניצחון של קרוסל.
בשנת 1806 הורה לבנות שער ניצחון. המיקום שנבחר הוא בין ארמון הלובר לארמון הטווילרי (שעדיין עמד על תילו באותו הזמן), בשכונה שנקראה קרוסל. באזור זה שיחקו בעבר המלכים משחק שנקרא קרוסל (אולי מכאן קיבלו את ההשראה למשחק הקרוסלה שאנו מכירים?) מכאן שער נצחון זה קיבל את שמו, על מנת להבדיל אותו מארבעת שערי הניצחון האחרים של העיר.
השער נבנה בהשראת שער ספטימיוס סוורוס ברומא, יש לו 3 קשתות אחת גדולה המרכזו ועוד 2 קטנות משני צדדיה של הקשת הגדולה. השער מתנשא לגובה של 19 מטרים, רוחבו 23 מטרים ועוביו 7.3 מטרים. בעת בניית השער נפוליאון הורה להרוס את הבתים שהיו ברחבה שבה נבנה השער על מנת שלא יפריעו ויסתירו את השער.
על השער ניתן לראות תבליטים שמספרים את סיפור מלחמותיו והשגיו של נפוליאון. בראש השער ניתן לראות את הקוודריגה זוהי כרכרה שארבעה סוסים מושכים אותה, הפסל המקורי שהוצב על השער נגנב מכנסיית סן מרקו בונציה (שהם בעצמם נגנבו במאה ה13 על ידי הונציאנים), אך בשנת 1815 פסל זה הוחזר לונציה, הפסל שאנו רואים היום הוא העתק של הפסל המקורי שהיה בראש השער.
לאחר שארמון הטווילרי נשרף, נפרצה דרך ישירה שעוברת דרך גני הטווילרי והשאנז אליזה עד שער הניצחון הגדול והמפורסם שבכיכר שארל דה גול. לשמחתו הרבה, נפוליאון זכה לראות ולחנוך את שער הניצחון של קרוסל. מה שלא ניתן להגיד על שער הניצחון.
בכל שעה עגולה בין השעות 10:00-16:00 יש טקס חילופי משמר של החיילים המוצבים בחזית הארמון. בשעה 12:00 ישנו טקס גדול יותר, ומומלץ לכוון את הזמן של היום על מנת להגיע אליו. שימו לב לנשקים של החיילים, אלה נשקים אמיתיים מהמאה ה-19. הבניין הצמוד לארמון שאנדור הוא בית ראש ממשלת הונגריה.
אל היעד הבא
אל היעד הבא
נחצה את הכיכר הסמוכה לשער הניצחון של קרוסל, מולנו נראה פירמידות מזכוכית. תחת פירמידות אלו נמצא אחד מהמוזיאונים הכי גדולים ומפורסמים בעולם – מוזיאו הלובר
Musée du Louvre
ברוכים הבאים אל אחד מהמוזיאונים הכי גדולים והכי ותיקים בעולם, יש כאלה שיאמרו שהוא הכי מפורסם בפרט לכאלה שלא מעודכנים בחדשות האחרונות של עולם האומנות. המוזיאון הענק מתפרס על שטח של 73,000 מטר רבוע, רק כדי להבין את עוצמתו – שיא המבקרים במוזיאון הלובר היה בשנת 2018 בו ביקרו במוזיאון מעל 10 מיליון אנשים באותה השנה.
המבצר יהפוך למוזיאון. מכאן גם נובע שמו של המוזיאון שכן לובר זה מקום מבוצר.
במרוצת השנים ולאור התרחבותה של פריז, שארל החמישי החליט להעביר את ארמונו אל מבצר זה ואף שיפץ אותו, כך שיהיה ראוי למגורי מלכים. בהמשך מלכים רבים שגרו בארמון החליטו לשפץ אותו או להגדיל אותו ובכך להביע את חותמם. פרנסואה הראשון שהרס את הארמון הראשון שהיה ובנה במקומו את הארמון בצד המזרחי. קתרין דה מדיצ'י שבתה את ארמון טווילרי בצד המערבי אך הוא אינו קיים כבר. אנרי הרביעי שבנה את הצד הדרומי וחיבר את ארמון הלובר לארמון טווילרי. לואי ה-13 שהרחיב את החלק המזרחי וכן את ארמון טווילרי. אפילו המלך לואי ה-14 שהחליט להעביר את ארמונו לארמון ורסאי, ולמרות זאת המשיך את המסורת והרחיב את החצר המרובעת והקים במקום את האקדמיה לאומנות.
לאחר שנים רבות בהם הארמון של מלכי צרפת היה בארמון ורסאי, נפוליאון הראשון החליט להחזיר את מוקד השלטון לארמון לובר, ואף היה זה שהפך את המקום למוזיאון הפתוח לקהל הרחב. בשנים הראשונות המקום נקרא מוזיאון נפוליאון ואלו השנים שבהם המוזיאון גדל בצורה דרסטית והיה למוזיאון הגדול ביותר בעולם, מכיוון שבמלחמותיו הוא היה בוזז יצירות אומנות ומביא אותם לתצוגה במוזיאון.
בשנת 1871 מחליטה הקומונה הפריזאית להרוס מספר מבנים בצרפת והם שורפים את ארמון טווילרי, לאחר כמה שנים בהם השרידים שלו נותרו במקום, העירייה מחליטה לפנות את ההריסות שלו ולא לשחזר אותו. חלקים מהלובר שנפגעו שופצו ושוחזרו. כיום מוזיאו הלובר בנוי בצורת האות ח', הכניסה אליו מגני טווילרי פתוחה וניתן לראות את גודלו ועוצמתו של הארמון שבו שוכן את מוזיאון הלובר.
עם השנים המוזיאון התיישן וירד ערכו של המוזיאון. לכן, הנשיא פרנסואה מיטרן החליט שעל מנת להחזיר את המוזיאון לימיו הגדולים יש לערוך במקום שיפוץ מקיף, במשך 18 שנים בוצעו במקום שינויים רבים כמו פינוי אגף רישלייה שעד אותה תקופה שכן בו משרד האוצר והסבתו לחלק מהמוזיאון, וכן הקמת כניסה חדשה. כחלק מהשיפוצים והתאמת המוזיאון לתקופה המודרנית הוחלט לבנות מעל הכניסה פירמידה מזכוכית ועוד פירמידות זכוכית קטנות יותר בצדדיה. פירמידה זו מזוהה היום עם הנוף של ארמון הלובר, היא בולטת בהגעה אל הרחבה של הארמון ולא ניתן לפספס אותה במיוחד כשמגיעים מגני טווילרי לכיוון המוזיאון. כמובן שגם שינוי זה לווה בביקורות ומחלוקות של תושבי העיר. בין אלו שטוענים שזה הורס את המראה המיוחד והמרשים של המוזיאון, לבין אלו שטוענים שהשילוב בין החדש לישן מוסיף למקום מראה מיוחד.
בין אם אתם אוהבים את התוספת של הפירמידות ובין אם אתם חושבים שזה הרס את הייחודיות של הארמון. מבנה המוזיאון מבחוץ מרשים ביותר, אבל המוזיאון עצמו מבפנים מרשים לא פחות ואף יותר. במוזיאון ישנם ציורים בגדלים וסגנונות שונים מתקופות שונות במהלך ההיסטוריה, עתיקות רומיות, עתיקות מצריות ועוד לצד פסלים מתקופות שונות. בנוסף ניתן לראות במקום את ארמונו של נפוליאון וחלק מהמבצר הראשון שעמד במקום. המוזיאון ענק ולא ניתן להספיק לראות הכל בביקור אחד, מומלץ בחום להקדיש כשעתיים – שלוש שעות לביקור בתוך המוזיאון. תחליטו מראש מה במוזיאון מעניין אותכם, באיזה חדרים נמצאים המוצגים שמדברים אליכם וכך תלכו ישר אליהם ותתמקדו בהם.
יצירות חשובות ומומלצות: מונה ליזה,הספינקס, הפסל ונוס דה-מיל, המדונה בים הסלעים ועוד רבים אחרים.
בימים ראשון,שני, רביעי, חמישי ושבת: 09:00-18:00
שישי: 09:00-21:45
ימי שלישי סגור
אל היעד הבא
אל היעד הבא
מהמוזיאון נצא לכיוון רחוב ריבולי, רחוב זה הוא אחד הרחובות המפורסמים בעיר, תוכלו למצוא בו חנויות אופנה של רשתות מוכרות לצד חנויות יוקרה וכן ישנם בסביבתו מספר מסעדות מפורסמות ומומלצות. נלך ברחוב ריבולי לכיוון גני טווילרי וכיכר הקונקורד בהם ביקרנו היום וכשנגיע אל רחוב Rue de Castiglione, נפנה ימינה בהמשך הרחוב נחצה את כיכר ונדום נצא ביציאה הנגדית של הכיכר אל רחוב Rue de la Paix עד שנגיע אל כיכר גדולה, כיכר האופרה. מצד שמאל שלנו נראה את בית האופרה.
אתר נוסף במסלול שהוא לא חובה, אבל חשבנו שאולי יעניין אתכם
אולי אחד המקומות הכי אינסטגרמיים בפריז, אם גם אתם ראיתם תמונות של אנשים מצטלמים על עמודים בצבע שחור לבן, אלו העמודים שנמצאים בחצר של הפאלה רויאל. עמודים אלו נבנו כדי לכסות פתחי אוורור שהיו בכיכר וממשלת צרפת שילמה מיליון פרנק על היצירה הזו.
אך הסיפור של המקום הוא לא רק אינסטגרמי, אלא הוא מתחיל במאה ה 17. בשנת 1633 החלה בנייתו של הפאלה רויאל, בהזמנת הקרדינל רישלייה. הקרדינל רישלייה היה השר הראשי (כמו ראש ממשלה) בתקופתו של המלך לואי ה-13. הפאלה רויאל ממוקם בלב פריז, ובסמוך לארמון הלובר בו התגורר המלך לואי ה-13. מיקומו של מקום זה נבחר בקפידה על ידי הקרדינל, שכן בבניית מבנה זה הוא ראה בעיני רוחו מקום שישקף את כוחו והשפעתו, וישמש גם כמקום מגורים וגם כמרכז פוליטי.
המקום תוכנן על ידי האדריכל ז'אק למרסייר, אשר אימץ בבניית הארמון סגנון אדריכלי ייחודי שגישר על הפער בין תקופת הרנסנס לתקופות הקלאסיות. הסגנון הארכיטקטוני של פאלה רויאל הוא בעיקר ניאו-קלאסי, עם אלמנטים של השפעה מתקופת הרנסנס והוא שאב השראה מארמונות איטלקיים. הפאר של הארמון סימל את סמכותו ויוקרתו של הקרדינל רישלייה, תוך הצגת המגמות האדריכליות המתפתחות של אותה תקופה.
בעת בנייתו הוא נקרא ארמון הקרדינל, אך לאחר מותו, הקרדינל רישלייה הוריש את הארמון למלך לואי ה-13 ואז שונה שמו לפאלה רויאל – "הארמון המלכותי",. ארמון זה עבר גלגולים רבים חלק מהמלכים התגוררו בו וחלקם העדיפו להתגורר בארמונות אחרים.
במאה ה-18, עת התגורר בארמון לואי פיליפ השני דוכס אורליאן, הוא מחליט להפוך את הארמון לבית מסחר על מנת לשלם חובות רבים שיש לו. הוא פותח במקום חנויות בוטיק, בתי קפה, קזינו, בתי בושת ועוד. מכיוון שלואי פיליפ השני היה בן מלוכה שוטרים לא יכלו להיכנס למקום ללא אישורו, כך במקום זה החלה להתפתח המהפכה הצרפתית, לואי פיליפ השני שתמך במהפכנים נתן להם במה להשמיע את דעותיהם ורעיונותיהם. הוא אפילו הצביע בעד הוצאתו להורג של המלך לואי ה-16 שהיה דודו. הקארמה לא איחרה להגיע ולאחר כשנה החליטו להוציא גם את לואי פיליפ השני להורג.
כיום שוכן במקום משרד התרבות הצרפתי ולא ניתן להיכנס לתוך הארמון. אך עדיין זהו אחד האתרים האייקוניים של העיר בזכות העמודים שבחצר שלו. אם תמונות לאינסטגרם פחות מדברות אליכם, תוכלו להנות מהגן המרשים הנמצא במתחם הארמון, לשוטט בשביליו ולשבת מול המזרקה שבמרכזו.
אם היו כיכרות תאומות כמו שיש ערים תאומות, אז כיכר ונדום הייתה הכיכר התאומה של כיכר המדינה המפורסמת מתל אביב. החנויות מסביב הכיכר הן חנויות יוקרה, בעיקר של תכשיטים ושעונים. גם אם אתם לא מתכוונים לרכוש איזה תכשיט, עדיין מומלץ לעשות סיבוב בין חלונות הראווה של החנויות ולראות את התכשיטים המיוחדים והיוקרתיים המוצעים למכירה.
הכיכר עוצבה על ידי ז'ול ארדואן מנסר שהיה אחד מגדולי האדריכלים הצרפתיים, והיא נחנכה בשנת 1702. במרכז הכיכר ישנו עמוד ועליו פסלו של נפוליאון. זהו פסל "חדש" שנחנך בשנת 1875 אחרי שהפסל הקודם נופץ על ידי חברי הקומונה הצרפתית מספר שנים מוקדם יותר. אך זהו לא הפסל היחיד ש"סבל" בכיכר זו.
בהתחלה הוצב בכיכר פסל של לואי ה-14 שנבנה ביציקה אחת וזה היה חידוש מדהים באותה התקופה, אך בזמן המהפכה הצרפתית הפסל נותץ. לשמחתנו, ניתן לראות העתק מוקטן של פסל זה במוזיאון הלובר. במאה ה-19 לאחר עוד אחד מנצחונותיו של נפוליאון, הוא מחליט לקחת את התותחים שהוא לקח בקרבות ולבנות מהם עמוד ועל עמוד זה לשים פסל בדמותו. כמובן שגם פסל זה לא שרד זמן רב, והחליפו אותו בפסל אחר של הנרי ה-4. לאחר מספר שנים הוחלט לשים שוב פסל של נפוליאון בראש העמוד. הפסל שאנו רואים היום, גם הוא העתק של הפסל של נפוליאון. אם אתם סקרנים לדעת מה קרה עם הפסל של הנרי הרביעי, הוא נמצא היום בגשר פון נף.
אז כשאתם מטיילים בין חנויות היוקרה ומסתנוורים מהיהלומים שמנצנצים אליכם מבעד חלונות הראווה, זכרו שלכיכר זו יש היסטוריה ארוכה, והיא תרמה לעיצוב צרפת כפי שאנו מכירים אותה כיום.
Palais Garnier
כשאנו רוצים לבקר במבנים ארכיטקטוניים מרהיבים בפריז, בית האופרה גרנייה הוא אחד המקומות הראשונים שנרצה לבקר בהם. הוא משופע בהיסטוריה, אלגנטיות ופאר אמנותי, בית האופרה הקסום הזה הוא סמל של התרבות הפריזאית ויעד שחובה לבקר בו. הפאר הארכיטקטוני והאטרקציות הייחודיות שהופכות את בית האופרה גרנייה לאוצר ללא תחרות. הוא נבנה במאה ה-19 בהוראתו של נפוליאון השלישי והוא נתן השראה לבתי אופרה אחרים ברחבי העולם. ואם כיום זה נראה לכם רגיל שהכיסאות באולמות קולנוע/קונצרט/ מופעים האדומים תתפלאו לשמוע שרעיון מהפכני זה התחיל כאן.
את הצעתם לבניית המבנה, הזוכה היה שארל גרנייה שעל אף שהיה ללא ניסיון ולמרות שזה המבנה הראשון שהוא בנה, ברוב חוכמתו וכישוריו הוא הצליח לפצח את סיבת ההגעה של האנשים למופעי אופרה. המבנה נבנה בין השנים 1861 ל-1875, ולמרות שתקציב הפרויקט חרג יותר מפי שלוש, התוצאה הסופית הייתה יצירת מופת אדריכלית מפוארת.
באותה תקופה, לכל האנשים החשובים והתרבותיים,היה מנוי לבית האופרה והם היו באים לראות מופעים והצגות כמעט מדי ערב. מה ששארל גרנייה הצליח להבין זה שהמטרה העיקרית שבגללה הקהל מגיע למופעים הייתה לראות ולהיראות, פחות עניין אותם לראות מופעים ולהנות מערב תרבותי.
לכן, גרנייה התמקד בבנייה באולמות הכניסה וההתקהלות לפני המופע והחליט להשקיע חצי מגודל המבנה לאולמות אלו. על קירות אולם הכניסה נבנו מראות על מנת שכל אדם שנכנס יוכל להביט במראה ולסדר את עצמו ואת בגדיו. בקומות העליונות, נבנו מרפסות פנימיות אשר השקיפו אל עבר גרם המדרגות. כך האורחים יכלו לראות את הנכנסים והיוצאים. בנוסף, הוא בנה חללים, מעברים וחדרים בהם יכלו באי המופע להיפגש ולדבר אחד עם השני. גרנייה כל כך השקיע ברצון של האורחים להיפגש ולדבר אחד עם השני, מה שגרם לאבסורד גדול כך שבתאי הצפייה היו רואים טוב מאוד אחד את השני אך את הבמה בקושי היו רואים.
אם היום זה נראה מאוד טבעי, שמושבים בבתי אופרה/תיאטראות צריכים להיות בצבע אדום, תתפלאו לדעת שזהו המקום הראשון שבו המושבים היו אדומים וזה היה לרעיון מאוד מהפכני. לפי גרנייה, נשים הן תכשיטים וכמו ששמים תכשיטים בקופאסות תכשיטים שהיו אדומות, כך נשים צריכות לשבת במושבים בצבע אדום. באולם יש 1979 מושבים והבמה יכולה להכיל 450 משתתפים.
כשאנו מתבוננים בחוץ, מקבלים את פנינו עמודים מקושטים, פסלים מורכבים וחזית מפוארת שמשדרת הוד ותחכום, החלק החיצוני שלו מרהיב ביופיו. כשאנחנו נכנסים לתוך בית האופרה, אנחנו מועברים חזרה למאה ה-19, תקופה של שפע ולהט אמנותי. העיצוב הפנימי שבנוי בצורה יוקרתית וגרנדיוזית כיאה לנפוליאון השלישי. שילוב הצבעים והחומרים שמהם נבנו הנברשות המיוחדות, חללי הפנים המפוארים שכוללים מדרגות שיש, עיטורים מוזהבים ותקרה עוצרת נשימה המעוטרת ביצירת המופת המפורסמת של מארק שאגאל.
כדאי לתזמן את ההגעה שלכם לזמן שניתן להיכנס גם לאולם המופעים. עבור חובבי אופרה, השתתפות בהופעה בבית האופרה גרנייה היא חובה. האקוסטיקה היא מיוחדת במינה, והיא תתן לכם חוויה סוחפת ומקסימה.
ראשון – שבת: 10:00-17:00
אל היעד הבא
אל היעד הבא
אנו מתקרבים לסוף היום, ואחרי שהכרנו את בית האופרה וספגנו קצת תרבות. אין דרך טובה יותר לסיים את היום מאשר מסע שופינג ותצפית מדהימה על העיר פריז לעת ערב. כשנצא מבית האופרה נפנה ימינה אל רחוב Rue Scribe ונגיע אל הכיכר שבה שוכן בית הכלבו הגאלארי לאפייט.
Galeries Lafayette
גאלרי לאפייט הוא בית כלבו ענק המשתרע על 3 בניינים ושטח של 65 אלף מטר רבוע וניתן למצוא בו אופנה של המעצבים הכי גדולים ומפורסמים בעולם. הוא מחולק לאזורים של גברים נשים וילדים. ניתן למצוא בו גם חנויות הנעלה, תכשיטים ועוד. בגאלרי לאפייט יש מספר בית קפה הפזורים ברחבי הכלבו וניתן לאכול שם ארוחת ערב לקראת סוף היום.
התשוקה המשותפת שלהם לאופנה ורצונם לספק חווית קניות ייחודית לפריזאים ולמבקרים כאחד. תתפלאו לשמוע אבל בהתחלה הגאלרי לאפייט הייתה חנות קטנה של 70 מ"ר שבגלל המיקום המרכזי שלה, הצליחה בצורה לא רגילה. בעקבות הביקוש שנוצר, שני בני הדודים קנו את הבניינים מסביב והקימו את הכלבו שמצליח להיות עדכני גם מעל 100 שנים לאחר שהוקם, ואשר בנייתו סימנה שחר של עידן חדש בקמעונאות.
כשתיכנסו פנימה, ישר תראו ותחושו את הפאר העצום של המבנה בו שוכן הגאלרי לאפייט. אתם תמצאו את עצמכם מוקפים בים של בוטיקים יוקרתיים, שכל אחד מהם מציע מגוון של פריטי אופנה, אביזרים ומוצרי קוסמטיקה משובחים של מעצבים מוכרים או בוטיקים כאחד.
גולת הכותרת העיקרית של גלרי לאפייט נמצאת מתחת לכיפת הוויטראז' עוצרת הנשימה שלה, הכיפה שנבנתה בעת פתיחת החנות, והיא הצליחה לשרוד את מלחמת העולם השנייה ללא פגע. קחו רגע להעריך את הארכיטקטורה המדהימה, ואפשרו למבטכם לשוטט אל המרפסות המורכבות המעוטרות בפרזול עדין. השילוב של האור הטבעי, פרטים מקושטים וקמעונאות יוקרתית יוצרת אווירה יוקרתית.
אבל ביקור בכלבו לא יהיה שלם בלי עלייה לתצפית על גג המבנה, המיקום של הכלבו והגובה המושלם שלו, נותן תצפית מדהימה לשער הניצחון, מגדל אייפל ובזיליקת הלב הקדוש. מומלץ בחום להגיע לקראת שעת השקיעה זוהי אחת התצפיות היפות ביותר בעיר ובשעת הדמדומים היופי רב יותר. במקום קיים גם בר מסעדה כך שאם לא מצאתם מה לאכול בתוך הכולבו או שבא לכם איזה דרינק לסוף היום זוהי אפשרות מעולה.
ראשון: 11:00-20:00
שני – שבת: 10:00-20:30
