מסלול מומלץ בפריז
הגענו ליום האחרון של המסלול שלנו בפריז. את היום נתחיל בשכונה תוססת, ביתם של אמנים והוגים לאורך ההיסטוריה. לאחר מכן, אנו נעבור בציוני דרך מלכותיים וגנים שלווים, שכל אחד מהם משדר קסם נצחי. בהמשך נחצה גשר יוצא דופן, שהוא ללא ספק הגשר הכי יפה בעיר. משם נמשיך אל שדרה איקונית, מלאה בקסם וביוקרה. לבסוף, המסלול שלנו מסתיים בסמל של ניצחון, שבו העבר וההווה מתאחדים, ומציעה תצפית עוצרת נשימה של פריז.
הגענו ליום האחרון של המסלול שלנו בפריז. את היום נתחיל בשכונה תוססת, ביתם של אמנים והוגים לאורך ההיסטוריה. לאחר מכן, אנו נעבור בציוני דרך מלכותיים וגנים שלווים, שכל אחד מהם משדר קסם נצחי. בהמשך נחצה גשר יוצא דופן, שהוא ללא ספק הגשר הכי יפה בעיר. משם נמשיך אל שדרה איקונית, מלאה בקסם וביוקרה. לבסוף, המסלול שלנו מסתיים בסמל של ניצחון, שבו העבר וההווה מתאחדים, ומציעה תצפית עוצרת נשימה של פריז.
Quartier latin
הרובע הלטיני הוא אחד הרבעים הכי עתיקים בעיר, זהו המקום השני שהתיישבו בו בפריז אחרי האיל דה לה סיטה. הוא אוכלס כבר בימי האימפריה הרומית במאה ה-1 לספירה, עוד בימים שפריז נקראה "לוטטיה".
הלטינית, ומכאן קיבל הרובע את שמו. מאז ועד היום, הרובע הלטיני הוא רובע פועם, מלא בחיים. סטודנטים, חוקרים ואמנים נמשכים אליו בגלל הפיתוי של הרובע הלטיני שטמון במורשת האינטלקטואלית העשירה שלו, באווירה התוססת ובקרבתו למוסדות אקדמיים שונים. אוניברסיטת פריז, הסורבון ומכללות ידועות אחרות הפכו למוקדים לחילופי רעיונות, וטיפחו קהילה תוססת של אינטלקטואלים, סופרים ואמנים.
מלבד שוטטות ברחובות הרובע וספיגת התרבות שלו תוכלו לבקר במספר יעדים חשובים ומעניינים:
כיכר סן מישל:
נמצאת בכניסה לרובע הלטיני ובה יש מזרקה עם המלך מיכאל (בצרפתית הוא נקרא: סן מישל) ומצדדיה 2 דרקונים שמהם נשפכים המים למזרקה.
כנסיית סן ז'רמן דה פרה:
אחת הכנסיות הותיקות ביותר בפריז, למרות השיפוץ שנעשה בה בשנים האחרונות היא עדיין אחת הכנסיות היפות והמרשימות בעיר, בהתחשב בכך שהיא בין הכנסיות העתיקות ביותר ששרדו הופך אותה ליעד מומלץ לביקור. היא נבנתה בתחילה כמנזר אך לאחר שפרצה בה שריפה המנזר נהרס ונשארה בה רק הכנסייה. קבורים בה מספר אנשי דת ומלכים חשובים מתקופת ימי הביניים. 
מוזיאון קלוני:
מוזיאון המציג חפצים מימי הביניים כמו: פסלים, ציורים, תכשיטים ועוד. היצירות המפורסמות ביותר המוצגות במוזיאון הם: שטיחי הקיר הנקראים "הגברת וחד הקרן" ובנוסף פסליהם של מלכי יהודה שהיו בקתדרלת הנוטרדאם וניזוקו בימי המהפיכה הצרפתית.
מלבד המוזיאון המרשים, גם המבנה בו שוכן המוזיאון נבנה בימי הביניים והוא אחד מהבתים היחידים שנבנו בימי הביניים ונותרו שלמים. בחצר המוזיאון תוכלו לראות את המרחצאות ההיסטוריות ששימשו את דיירי המבנה. המרחצאות נבנו במאה הראשונה לספירה והם אחד משני מבנים שנותרו מהתקופה שבה פריז עוד נקרא לוטטיה.
אוניברסיטת סורבון:
אחת מהאוניברסיטאות הגדולות והמפורסמות ביותר בצרפת בפרט ובאירופה בכלל. הביקור בתוך האוניברסיטה סגור לביקור ברוב ימי השנה. אך ניתן לראות מבחוץ את המבנה המרשים.
הארנה של לוטטיה:
המבנה השני שנשאר מימי לוטטיה. הארנה הייתה אמפיתאטרון שבה התקיימו מופעים שונים והכילה כ15,000 צופים. רוב הארנה נהרסה ואבנים ממנה נבזזו לפני מאות שנים, לאחר מכן היא שקעה מתחת לחול ולא ידעו על מיקומה. אך בעקבות חפירות ארכיאולוגיות שבוצעו לפני כ 100 שנים, ניתן היום לבקר בה.
לכל אתר ברובע יש את שעות הפתיחה שלו.
ניתן לשוטט ברחובות הרובע לאורך כל שעות היממה.
אל היעד הבא
אל היעד הבא
אמנם היעד הבא נמצא גם הוא ברובע הלטיני, אך הוא אתר חשוב ולכן ניתן לו כותרת לבד. ביציאה מהארנה נפנה ימינה ובצומת הראשונה נפנה שמאלה אל רחוב Rue du Cardinal Lemoine, הרחוב הוא עליה מתונה. נמשיך ברחוב זה ונפנה ימינה אל רחוב Rue Clovis, נמשיך ברחוב זה עד שנראה בצד שמאל שלנו את הפנתיאון של פריז. שימו לב כי הגעתם לחלק האחורי שלו ולכן יש צורך להקיף אותו כדי להגיע לכניסה.
אתר נוסף במסלול שהוא לא חובה, אבל חשבנו שאולי יעניין אתכם
כנסיית סן סולפיס
השנה הייתה 1646 כאשר החלה בנייתה של כנסיית סן-סולפיס, בהדרכתו של האדריכל המוערך ז'יל-מארי אופנורד. עם זאת, בשל אתגרים ועיכובים רבים, הפרויקט לא הושלם מעל 100 שנים עד לשנת 1780. הכנסייה נבנתה כדי להחליף את המבנה הקודם שעמד באותו מקום מאז המאה ה-13. ההחלטה לבנות את המבנה המפואר הזה נבעה מהרצון ליצור מקום תפילה מונומנטלי כיאה לאוכלוסייה ההולכת וגדלה.
כנסיית סן-סולפיס מתהדרת בסגנון אדריכלי המשקף יפה את העידן שבו היא נבנתה – סגנון התחייה הניאו-קלאסית והגותית. החזית המרשימה, המעוטרת בעמודים קורינתיים ופסלים מורכבים, לוכדת את תמצית ההוד הניאו-קלאסי. הצריח המתנשא, המגיע לגובה של 68 מטר (223 רגל), מוסיף נופך מרהיב לקו הרקיע הפריזאי. היכנסו פנימה, ותמצאו את עצמכם שקועים בעולם עוצר הנשימה של אדריכלות גותית, עם תקרות מקומרות נישאות, חלונות ויטראז' מרהיבים וחריטות אבן מעוצבות בקפידה.
בתוך הכנסייה תוכלו לראות את העוגב הגדול ביותר באירופה. בנוסף, תוכלו לראות שעון שמש מיוחד שביקש להוסיף הכומר של סן סולפיס. בעזרת שעון זה הוא ידע מתי יום השוויון הסתווי וכך לקבוע את מועד חג הפסחא.
Panthéon
הפנתיאון של פריז אמנם אינו מפורסם כמו הפנתיאון של רומא. אבל, זהו אתר עם היסטוריה עשירה, עיצוב בנייה מרשים, מכשיר מדעי הראשון מסוגו בעולם ואחת התצפיות מהפחות מוכרות בעיר, אבל אחת מהטובות שבהם.
האדריכל ז’ק-ז’רמן סופלו להקים את הכנסייה. המקום שבו הוחלט להקים את הכנסייה היה בגבעת ז'נבייב, שם הייתה כבר כנסייה בעלת אותו שם, בגלל שנים של הזנחה וחוסר טיפול בה היא התחילה להיהרס. לכן, הוחלט להקים במקום זה כנסייה חדשה הראויה לפטרונית של העיר פריז. בעקבות קשיים כלכליים ותכנוניים, הבנייה ארכה 26 שנים וסופלו נפטר משברון לב 10 שנים לפני תום בנייתה, ולכן המבנה שאנו רואים הוא לא תכנונו המקורי של סופו, אך רוב המבנה נבנה בהשראתו. הפנתיאון נבנה בהשראת הפנתאון של רומא והכיפה בראש המבנה נבנתה בהשראת הכיפה של קתדרלת סנט פול בלונדון.
לצערה של הכנסייה, בנייתה הסתיימה בשנת 1790 שנה לאחר תחילת המהפכה הצרפתית שבה החליטו להפוך את כל מבני הקודש למבני ציבור. כך מצא את עצמו מבנה זה הופך מכנסייה לכבודה של ז'נבייב לפנתיאון שבו קבורים גדולי האומה הצרפתית. למרות שבמרוצת השנים היו תקופות שהמבנה הוחזר לייעודו המקורי והיה כנסייה. בשנת 1885, לאחר פטירתו של ויקטור הוגו וקבורתו במתחם. המבנה הפך באופן סופי לפנתיאון שבו קבורים אישי ציבור, סופרים אנשי רוח ועוד. כולם מחשובי האומה הצרפתית. כיום קבורים בפנתאון 76 אנשים.
הפנתאון של פריז מגלם את הסגנון האדריכלי הניאו-קלאסי, שהיה נפוץ במהלך המאה ה-18. סגנון זה שאב השראה מהאדריכלות הקלאסית של יוון ורומא העתיקה, תוך שימת דגש על סימטריה, פאר והרמוניה. העיצוב של סופלוט שילב בצורה חלקה אלמנטים קלאסיים, כמו העמודים הקורינתיים והאכסדרה המונומנטלית, עם חזון יצירתי משלו, והביא למבנה מרשים מאוד ומעורר כבוד
החלק החיצוני של הפנתאון של פריז מרשים מאוד, בכניסה אליו תוכלו להתרשם מהמעמודים הקורנתיים ומהגמלון (המשולש) שמעליהם. מומלץ בחום להיכנס לתוך המבנה עצמו, המבנה מבפנים מרשים לא פחות ותוכלו להנות מהשינויים והדברים שהכניסו למבנה לאור השנים.
מה רואים בתוך הפנתיאון:
הקריפטה שבה קבורים האנשים שזכו לכך, בין האנשים המפורסמים הקבורים בפנתיאון: אמיל זולא, לואי ברייל (מי שהמציא את כתב ברייל), רנה קאסן, ויקטור הוגו ועוד.
מטוטלת פוקו המדהימה, מכשיר מדעי מהפנט המדגים את סיבוב כדור הארץ ובעזרתה הוא הסביר כיצד כדור הארץ מסתובב סביב עצמו . התנופה הקצבית שלו משמשת תזכורת לצעדה המתמשכת של הזמן ולרדיפה אחר ידע.
ציורי הקיר המדהימים המכסים את כל קירות הפנתאון ובמיוחד אל תפספסו את הציור הקיים בתוך הכיפה.
ניתן לעלות אל הכיפה של הפנתיאון לנוף עוצר נשימה של העיר,למרות שזה כרוך במאמץ של עליית מעל 250 מדרגות. התצפית מכיפת הפנתאון היא של 360 מעלות, מה שבעצם אומר שניתן לראות את כל רחבי העיר. המיקום של הפנתאון של פריז על גבעה, והגובה שבה התצפית נמצאת, הופכת אותה לתצפית מושלמת על פריז. ממנה ניתן לראות כמעט את כל האתרים הכי חשובים בעיר. אל תפספסו את העלייה אל התצפית.
ראשון – שבת: 10:00-18:00
אל היעד הבא
אל היעד הבא
לאחר המאמץ בעלייה של המדרגות לגג הפנתיאון, הגיע הזמן לנוח ואין מנוחה טובה יותר מאשר באחד מהגנים המפורסמים של פריז. מהפנתיאון נצא אל רחוב Rue Soufflot וכשנגיע אל שדרות סן מישל, נפנה שמאלה, אתם תיראו בדרך מספר כניסות לגן, אך אל תיכנסו בהם. המשיכו על שדרות סן מישל עד שתגיעו אל רחוב Rue Auguste Comte ובו תפנו ימינה, תלכו ברחוב עד שתגיעו לשדרה שבה יש כניסה לגן מימין ומשמאל.
Jardin du Luxembourg
במרכז הרובע הלטיני, נמצא אחד המקומות הקסומים ביותר ברחבי העיר, אי אפשר להיכנס ולא לחוש ישר את השלווה והמרגוע שהמקום מספק לנו. גני לוקסמבורג הם ריאה ירוקה המשתרעת על שטח של כ 240 דונם וניתן למצוא בהם, מרבדי דשא גדולים ומרשימים, עצים, פרחים, מזרקות ופסלים הנותנים למקום מראה ייחודי ומעניין.
הרובע הלטיני, בין בתי השכונה ומסביב נמצאים כמה מהאוניברסיטאות המובילות של פריז, רבים מתושבי העיר אוהבים לבלות בגנים אלו. תוכלו לראות אותם נחים על הכסאות הירוקים הפזורים ברחבי הפארק, משחקים שחמט באחד מהמשטחים הקיימים ואף רצים במסלול המיועד מסביב לפארק. כל זה, נותן תחושה אותנטית וקצת נגיעה בחיי הפריזאים.
בכל עונה שתגיעו לפריז תוכלו להנות מגנים אלו. בסתיו תהנו מהשלכת ומהצבעים המיוחדים שהיא נותנת לגן, באביב תוכלו להנות מלבלוב הפרחים והעצים ואם תפסתם יום שימשי זה בכלל יהיה מושלם. בקיץ תהנו מהגן בשיא פריחתו ותפארתו ותוכלו להנות מהצל שהעצים הרבים הנמצאים בפארק נותנים לנו.
למרות שכיום מחצית מהגנים מעוצבים בסגנון בריטי וחצי בסגנון צרפתי, בתחילה הגנים נבנו בסגנון איטלקי. לאחר רציחתו של המלך אנרי ה-4, אשתו המלכה מארי דה מדיצ'י מרגישה כי היא אינה יכולה להישאר ולהתגורר בארמון הלובר בגלל הזכרונות המשותפים עם בעלה. ולכן, היא מחליטה לקנות את ארמון לוקסמבורג והגנים שבסביבתו. את הארמון והגנים היא מעצבת בהשראת גני בובולי וארמון פיטי מפירנצה שבהם בילתה את שנות ילדותה.
כמה נקודות עניין מעניינות בגן:
גני מרקו פולו – בעבר היו חלק מגני לוקסמבורג אך לאחר בנייתו של רחוב Rue Auguste Comte גנים אלו מרגישים כחלק נפרד מן הגנים. בקצה הגנים נמצא פסלו של קארפו המייצגת את 4 קצוות תבל.
פסל החירות – אמנם לא המקורי מניו יורק, אך בגני לוקסמבורג עמד פסל, אותו עיצב אותו אדם שעיצב את הפסל המקורי. אך הפסל המופיע כיום גם הוא העתק של הפסל המקורי שהיה בגן.
הבריכה של גני לוקסמבורג – כנראה מרכז הגנים, מסביב לבריכה בצורת המשושה תוכלו לראות את תושבי העיר מסתובבים סביבה וחלקם יושבים לקרוא ספר. בימי שבת ניתן להשכיר סירות אותם ניתן להשיט במי הבריכה וזה אטרקציה מדהימה לילדים. בצד המזרקה על טרסה ישנם פסלים בצורת חצי גורן של 20 הנשים החשובות בתולדות פריז.
מזרקת מדיצ'י – בתחילה המזרקה הייתה נמצאת כ-30 מטרים מהמקום בו היא נמצאת כיום. במרוצת השנים הארמון והגנים החליפו בעלים והם הוזנחו. במאה ה-19 כחלק משיקום פריז רצו להרוס את המזרקה, שבעקבות ההזנחה היא הייתה בסכנת התמוטטות, אך לאחר התנגדות תושבי העיר הוחלט להעביר אותה למקום בו היא עומדת כיום ולשפץ אותה.
ארמון לוקסמבורג – בארמון זה תכננה מארי דה מדיצ'י להתגורר, אך עוד לפני שבנייתו מושלמת, בנה המלך לואי ה-13, מחליט לגרש אותה מצרפת והיא לא זוכה לראות את הארמון מושלם. הארמון עבר מספר גלגולים ואישים שגר בו, לתקופה מסוימת הוא אפילו שימש כבית כלא. כיום, שוכן בו הסנאט הצרפתי ולא ניתן להיכנס אליו מלבד מספר ימים בודדים בשנה.
מוזיאון לוקסמבורג – כיום הוא מציג תערוכות מתחלפות ואין בו תערוכה קבועה. ניתן לברר לפני הביקור מה התערוכה שמתקיימת בזמן ביקורכם ולהחליט האם מעניין אתכם להיכנס.
ראשון – שבת: 07:30 – השקיעה
אל היעד הבא
אל היעד הבא
מהגנים נצא ביציאה הסמוכה לפסל החרות מהצד הצפוני שלו, נצא אל רחוב Rue de Fleurus וכשתגיעו אל רחוב ,Bd Raspail פנו בו ימינה עד שתגיעו אל תחנת המטרו Rennes. נעלה על קו מספר 12 ונרד לאחר ארבע תחנות בתחנת Assemblée Nationale, ממנה נצא לרחוב Bd Saint-Germain ונלך בו לכיוון נהר הסיין, נתעקל עם הרחוב שמאלה ליד הנהר עד שנגיע לצומת שמצד שמאל שלנו ניתן לראות את האינווליד ומצד ימין נמצא גשר מיוחד שנעלה עליו ונבקר בו.
אתר נוסף במסלול שהוא לא חובה, אבל חשבנו שאולי יעניין אתכם
אתם סובלים כשאתם נמצאים במקום סגור, אתם פחות מתחברים לדברים קריפיים ומוזרים? כנראה שזה לא המקום הכי מומלץ עבורכם. הקטקומבות של פריז זוהי מערכת מחילות תת קרקעית הנמצאת כ20 מטרים מתחת לאדמה, ו"קבורים" שם כ7 מיליון מתושבי העיר.
בתקופה הרומית, חפרו מתחת לאדמה על מנת להשתמש באבן גיר הקיימת בה לצורך בנייה של מבנים, תשתיות, ועוד. גם בימי האימפריה הצרפתית, המשיכו לחפור ולהוציא את אבן הגיר, עד שהיה ממש סכנה שפריז תקרוס בגלל המחילות עליהן היא הייתה בנויה. מאז החליטו לעצור חפירות אלו והמחילות נותרו שוממות. במאה ה-18 וכמאה שנים לאחר שעלה רעיון זה, בגלל הצפיפות ובגלל המצב התברואתי של בתי הקברות, החליטו לקבור את הנפטרים מחוץ לעיר. את המתים שנקברו בתוך העיר הוחלט להעביר למחילות שהיו קיימות מתחת לעיר כך נוצרו הקטקומבות.
בתחילת המאה ה-19, הקטקומבות הפכו לאטרקציה תיירותית, שומר המכרות החליט לסדר אותם בצורה מסודרת ועל כל אחד מהם שם פתק מאיזה בית קברות הוא הגיע ומתי נקבר. אך מלבד המקום המסורתי הפתוח לתיירים, ישנם עוד מחילות ומנהרות תת קרקעיות רבות שמפוזרות ברחבי העיר, למרות שאסור להיכנס אליהם, ישנם אנשים שעושים סיורים בהם ואפילו מצאו שם פעם אנשים שהקרינו סרט.
הסיור בקטקומבות של פריז הוא לאורך של כ2 קילומטר מתוך כ 300 קילומטר של מנהרות ומחילות. בתחילת הסיור ישנו מוזיאון עם תערוכות מתחלפות ובהמשך תפגשו את עצמות המתים.
חשוב לדעת שההליכה בתוך המנהרות היא לכיוון אחד בלבד, לא ניתן להתחרט באמצע הדרך ולחזור אחורה.
אם במהלך הטיול שלכם בפריז, ראיתם בגדה השמאלית מגדל גבוה ואולי אפילו היה נראה לכם שהוא לא קשור לקו הרקיע של פריז, ככל הנראה זהו מגדל מופראנס. אבל דווקא בגלל זה, התצפית ממנו מעולה, מכיוון שאין מסביבו בניינים גבוהים, ואין מבנים שחוסמים את שדה הראייה. תוסיפו לכך את גובהו הרב, המגדל מגיע לגובה של 210 מטרים, כך ניתן לראות ממנו את האתרים המובילים בעיר כמו: מגדל אייפל, קתדרלת נוטרדאם, האינווליד, שער הניצחון ועוד. ביום עם ראות טובה, ניתן לראות ממנו למרחק של 40 קילומטרים.
במקום בו נבנה מגדל מונפראנס, עמדה פעם תחנת רכבת. מכיוון שהרציפים שלה היו קצרים מדי ולא תאמו את הרכבות המודרניות, החליטו להרוס אותה ולבנות במקומה תחנת רכבת חדשה, אך בגלל התנגדויות התושבים הוחלט לא לבנות את תחנת הרכבת ובמקומה נבנה מגדל זה. כבר בעת בנייתו, הוא עורר התנגדות עזה. בגלל גובהו הרב והעיצוב החיצוני שלו, הוא היה חריג בנוף של העיר, ותושבי העיר כעסו על הפגיעה בקו הרקיע של פריז. אפילו אמרו עליו שהנוף הכי יפה של פריז הוא בתצפית מהמגדל כי כך לא רואים אותו (מזכיר לכם מקום אחר?). כתוצאה מכך הוחלט שבמרכז העיר פריז לא יבנו יותר גורדי שחקים, אולי זה אפילו יצא לטובת מגדל מונפראנס.
במגדל יש 59 קומות, רוב הקומות משמשות למשרדים. בקומות הראשונות יש קניון עם חנויות ומסעדות. התצפית עצמה נמצאת בקומה 56 ומגיעים אליה במעלית שמגיעה לקומת התצפית תוך 38 שניות בלבד. בקומת התצפית עצמה יש מסעדה שבה ניתן לשבת ולהביט אל עבר העיר.
Pont Alexandre-III
כיאה לעיר שבמרכזה עובר נהר, פריז משופעת בגשרים המחברים בין הגדה הימנית לגדה השמאלית. אך כנראה שרוב תושבי העיר והתיירים הרבים הפוקדים אותה יסכימו כי זהו הגשר היפה והמרשים ביותר שנמצא בפריז.
קיסר רוסיה וחתם על הברית הצרפתית רוסית. הגשר נבנה על קשת מתכת אחת , דבר שהיה באותה תקופה פלא הנדסי. את הגשר מעטרים פסלים לכל אורכו וכן פנסי רחוב מעוצבים.
מן הגשר ניתן לראות מצד אחד את האינווליד ומקצהו השני את מוזיאון די פטיט פאלה והגרנד פאלה. מצדו האחד של הגשר, ניתן להשקיף אל עבר נהר הסיין וגני טווילרי ומצדו השני של הגשר ניתן לראות את מגדל אייפל במלוא הדרו. זהו אחד המקומות המומלצים ביותר לצילום עם מגדל אייפל ברקע.
אל היעד הבא
אל היעד הבא
לאחר הביקור בגשר ונקודות התצפית הרבות שהוא נותן לנו, נרד ממנו ונמשיך ללכת על רחוב Av. Winston Churchill. ברחוב זה, נוכל לראות מצד שמאל לנו את הגראן פאלה (הארמון הגדול) ומצד ימין את הפטי פאלה (הארמון הקטן) שהוא לא כל כך קטן אלא נקרא כך בגלל הארמון הגדול ששוכן מולו. מבנים מרשימים אלו נבנו לתערוכה בשנת 1900, וכיום יש בהם תערוכות שונות ומגוונות, אבל המבנים המרשימים הללו שווים התעכבות גם מבחוץ. נמשיך ללכת ברחוב עד שנגיע לרחוב שאנז אליזה, מצד ימין אתם בטח מזהים את כיכר הקונקורד, אך אנו נפנה שמאלה ואולי כבר אתם מצליחים לזהות בקצה הרחוב את שער הניצחון.
אתר נוסף במסלול שהוא לא חובה, אבל חשבנו שאולי יעניין אתכם
האינווליד
בשנת 1670 מחליט המלך לואי ה-14, שבאחריות המדינה לדאוג לפצועי המלחמה הרבים שחזרו משדה הקרב. לכן, הוא מחליט לבנות מתחם שבו יוכלו להיות כל מי שנפצעו ונפגעו בשדה הקרב, כך הממלכה דאגה להם לכל מחסורם. בין אם זה במקום לישון, ארוחות ובית חולים שטיפל בפצעיהם. מקום זה נקראה ארמון האינווליד, הפירוש של המקום הוא ארמון הנכים, לא בטוח שזה היה עובר היום חלק, אך בזמנו אף אחד לא התרעם על זה.
במתחם בנו גם כנסייה שנקראה על שם לואי הקדוש, שהיה סבו של לואי ה-14. בהמשך כנסייה זו הייתה משכנו של הבישוף של צבא צרפת ולכן היא הועלתה לדרגת קתדרלה. אך לואי ה-14 לא אהב את הכנסייה הזו וציווה לבנות כנסייה נוספת מפוארת יותר וכך נבנתה הדום, כנסייה מפוארת ומרשימה שהכיפה הזהובה והגבוהה שלה (הכיפה הכי גבוהה בפריז) שלה נראית למרחוק.
הסגנון האדריכלי של ארמון האינוואליד הוא שילוב שובה לב של אלמנטים קלאסיים ובארוקיים, המשקפים את התקופה בה הוא נבנה ואת המגמות האומנותיות של האזור. החזית המפוארת שלו מציגה איזון הרמוני של סימטריה, קשתות אלגנטיות ופרטים מורכבים. השימוש בפסלים מעוטרים ובקישוטים משוכללים מוסיף נופך של שפע לעיצוב הכללי. עם כיפתו המתנשאת והצריחים המלכותיים, המתחם מייצג את הפאר של האדריכלות הצרפתית, ומושך תיירים לביקור בו.
בימי שלטונו של נפוליאון, הוא מחליט לתת לאינווליד שימוש נוסף, ומחליט שמפקדי הצבא הבכירים של צרפת יקברו שם. סוג של פנתיאון רק לאנשי צבא. כך גם נפוליאון עצמו נקבר במקום בטקס מפואר שיצא משער הניצחון דרך השאנז אליזה וכיכר קוקנקורד עד קבורתו בארמון האינווליד.
היום עדיין יש במקום פצועים של הצבא שגרים במקום, אך רוב המתחם כיום הוא קומפלקס של מוזיאונים, ביניהם: מוזיאון הצבא, מוזיאון הדגמים, קתדרלת סן לואי ועוד. מי שפחות מעניין אותו מוזיאוני צבא והיסטוריה הצבאית של צרפת מספיק ביקור והסתכלות מבחוץ בלבד.
Avenue des Champs-Élysées
ברוכים הבאים אל השדרה הכי מפורסמת בעולם, ויהיו כאלה שאף יגידו היפה ביותר: השאנז אליזה. השדרה באורך של 2 ק"מ ומתחילה בכיכר הקונקורד שהיינו ביום השני בטיול ונמשכת עד לכיכר שארל דה גול שבה נמצא כמובן "שער הניצחון".
סואן יותר, עמוס בתיירים וחנויות רבות מסוגים שונים. למרות שמה של השאנז אליזה כאזור קניות יוקרתי, בגלל הביקוש של המקום מחירי השכירות של החנויות רק עולים, כך שהמעצבים ובעלי חנויות הבוטיק, כבר לא יכלו לשלם את השכירות החודשית וכיום ניתן למצוא ברחוב בעיקר חנויות של רשתות מובילות כגון: מקדונלדס, H&M, נייקי ועוד.
כנראה שבשדרה לא תמצאו את תושבי העיר באים למסע שופינג בשדרה, אלא בעיקר תייירים מכל העולם. אך למרות הפיכתם של השדרות לאזור תיירותי, עדיין השאנז אליזה הוא המקום בו הצרפתים חוגגים אירועים חשובים כמו: ליל השנה החדשה, ביום הבסטיליה כל שנה נערך במקום מצעד צבאי ועוד. אם הגעתם לקראת חג המולד, אל תפספסו את הקישוטים של השדרה לכבוד החג והשנה החדשה שבפתח.
בעבר, הגבול המערבי של פריז היה בארמון הטווילרי אך המלכה מארי דה מדיצ'י רצתה להרחיב את הגנים של ארמונה ולכן ציוותה להרחיב אותם עד לגבעת השאיו. כך נבנו הגנים בחלק המזרחי של השדרה והחלק המערבי היה בעצם שדרת עצים רחבה. אחרי שגנים אלו נפתחו לתושבי העיר התחילו להסתובב בשדות אלו כל האנשים החשובים של פריז, והם בנו אחוזות לאורך השדרה. במאה ה-19 מחליטים לשפץ את השדרה והיא הופכת למקום הבילוי המוביל בעיר, נבנים בה בתי קפה, מסעדות וחנויות מסחר. אך לא רק למרכז בילוי הפכה השדרה. אלא למקום שבה מציינים אירועים חשובים כגון: צעדת הנאצים בכיבוש פריז , שנענתה לאחר מכן בצעדה של שארל דה גול לאחר החזרת העיר מידיהם, חגיגות הזכייה של צרפת במונדיאל, מחאת האפודים הצהובים ועוד.
השדרה פתוחה 24/7, לכל חנות בשדרה יש את שעות הפתיחה שלה.
אל היעד הבא
אל היעד הבא
בסוף שדרות השאנז אליזה, בכיכר שארל דה גול. נמצא אחד המקומות הכי יפים ומזוהים עם העיר – שער הניצחון.
Arc de Triomphe
את היום שלנו ובעצם את הטיול נסיים באחד משני המומנטים הכי מפורסמים ומזוהים עם פריז – שער הניצחון. למרות שישנם מספר שערי ניצחון מפוזרים ברחבי העולם, ואפילו בפריז יש עוד שלושה שערים, כשמדברים על שער ניצחון, מדברים על שער הניצחון שבכיכר שארל דה גול בפריז.
נפוליאון בונופורטה לאחר ניצחונו בקרב אוסטרליץ. הוא קיבל את ההשראה משער טיטוס שברומא, והוא החליט להנציח את נצחונותיו במלחמות נפוליאון. את הבנייה הוא הטיל על האדריכל ז'ן שלגראן, ולאחר שנתיים של תכנונים החלו בבניית השער. אך לאחר מותו של האדריכל ונפילתו מהשלטון של נפוליאון החליטו להפסיק את בנייתו. בימי לואי פיליפ שהיה מלך צרפת האחרון הוחלט להמשיך ולבנות את השער, וכך לאחר כ30 שנים, הוא נחנך בשנת 1836.
שער הניצחון מציג שילוב נפלא של סגנונות אדריכליים. האנדרטה מייצגת יפה את הסגנון הניאו-קלאסי, שבלט בסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19. בחירה ארכיטקטונית זו משקפת את התקופה בה הוא נבנה, ומדגישה את תחייתם של אלמנטים קלאסיים בהשראת יוון העתיקה ורומא. המבנה המלכותי עומד כעדות לפאר האדריכלות הצרפתית. עם העמודים הקורינתיים האיקוניים, התבליטים המורכבים והקשת המרכזית שובת הלב שלו, שער הניצחון משדר תחושה של כוח ואלגנטיות. הפרופורציות העצומות שלו, המגיעות לגובה של 50 מטר ולרוחב של 45 מטרים, הופכות אותו למבנה המשדר עוצמה ואלגנטיות.
שער הניצחון נמצאת במרכזה של כיכר סואנת, על מנת להגיע אליה מהרחובות הסמוכים, חפשו את המעבר התת קרקעי דרכו תצאו ממש מתחת לשער הניצחון. במבט מקרוב תוכלו לראות על כל רגל של השער 4 פסלים, שכל פסל כזה יצר פסל אחר, על מנת לאחות את הקרע בחברה הצרפתית. בתוך השער מופיעים שמותיהם של 660 מנהיגים ומפקדים בכירים מהאימפריה הצרפתית הראשונה, אלו שמסומן קו מתחת לשמם מתו בקרב.
מתחת לשער קבור החייל האלמוני זהו חייל שנפל במלחמת העולם הראשונה ונקבר בטקס מכובד מתחת לשער הניצחון. על המצבה רשום "כאן טמון חייל שמת למען המולדת". כל ערב בשעה 18:30 מדליקים במקום את אש התמיד לזכר החיילים האלמונים שנפלו במלחמה.
שער ניצחון הוא סמל של העם הצרפתי ושל פריז, בהיותו כזה אירועים רבים חשובים ומכוננים של האומה הצרפתית מתרחשים בו. זה החל בעת חתונותו של נפוליאון שעברה מתחת דגם של השער שהיה עשוי מעץ מכיוון שהשער לא היה מוכן. גם הלוויתו של נפוליאון עברה מתחת שער הניצחון בדרכה לאינווליד. צעדות ניצחון התקיימו בו אחרי מלחמות העולם הראשונה והשנייה ועוד לפני כן, כאשר הנאצים כבשו את העיר הם עשו צעדה צבאית שעברה בשער הניצחון. כמובן, שגם המצעד הצבאי לכבוד יום הבסטיליה עובר כאן.
מומלץ לעלות אל ראש השער, שם יש תצפית מדהימה שממנה ניתן לראות את 12 הרחובות שיוצאים מהכיכר, מגדל אייפל, האינווליד ועוד. העלייה לא קלה, כדי לעלות לראש השער יש צורך לעלות מעל 280 מדרגות אך בדרך יש קומה של מוזיאון וקומה עם חנות מזכרות. ניתן לעלות לראש השער במעלית, אך יכולים לעלות בה רק נכים או אנשים עם עגלת תינוק.
מתחם השער פתוח 24/7.
העליה לגג השער פתוחה בימים
ראשון – שבת: 10:00-23:00
בחורף העליה נסגרת חצי שעה לפני.
"אין סיום אמיתי, זהו רק המקום
שבו אתה עוצר את הסיפור"
(פרנק הרברט)
איזה באסה שהטיול כמעט נגמר… אבל אנחנו בטוחים שניצלתם כל רגע, וצברתם הרבה חוויות וזיכרונות מיוחדים שישארו איתכם לכל החיים.
מקווים שנהניתם מהטיול, ושהמסלול שלנו עזר לכם ליצור את החוויה הכי טובה שיכולה להיות!
נשמח שתשתפו את המסלול עם חברים ומכרים שטסים לפריז, תעזרו להם להפוך גם את הטיול שלהם למושלם כמו שלכם 🙂
