מגדל אייפל

כחלק מההכנות ליריד העולמי שנערך בפריז בשנת ,1889 ולציון 100 שנים למהפכה הצרפתית, חיפשה עיריית פריז דרך מיוחדת לציין אירועים חשובים אלו. שלוש הצעות להקמת מבנים חדשים ומיוחדים שיציגו את פריז במלוא עוצמתה הוגשו, ומתוך שלוש ההצעות נבחרה ההצעה של גוסטבו אייפל. כך התחיל הסיפור של המגדל שנקרא על שם מתכננו. על מנת לעמוד בלוח הזמנים שקבעה העירייה, מיום הנחת אבן הפינה למגדל ועד סיימו בנייתו זה לקח שנתיים בלבד. הוא נחנך ב 31/3/1889 והיה מוכן בזמן ליריד העולמי. למרות דוחק הזמן נשמרו כללי הבטיחות ורק פועל אחד מצא את מותו בעת הבנייה. בנייתו של מגדל אייפל נחשבה לפלא הנדסי בזמנו, והוא עדיין נותר עדות לכוחה של כושר ההמצאה האנושי.

מגדל אייפל הוא דוגמה מושלמת לסגנון האדריכלי של סוף המאה ה-19. מונע על ידי המהפכה התעשייתית, המגדל עשוי מברזל טהור והעיצוב המלוטש והתעשייתי שלו משקף את ארכיטקטורת עיבוד המתכת שהייתה פופולרית באותה תקופה. אבל למרות כל המחמאות שהמגדל קיבל, לתושבי פריז לא היה נוח איתו. כבר עם סיום בנייתו תושבי פריז סלדו מהמגדל מכך שהוא גוש פלדה ענק ומכוער באמצע העיר, ובטח שגם גובהו העצום שחלש על כל העיר ומבניה לא הוסיף להם נחת. היו כאלו שטענו שהוא מסוכן ואם תהיה רוח חזקה הוא יפול ויפגע במבנים חשובים של העיר. הגדיל לעשות הסופר המפורסם גי דה מופסאן שהיה אוכל את ארוחת הצהריים שלו במגדל בטענה שזהו המקום היחיד שממנו הוא לא רואה את מגדל אייפל.