המוזיאון היהודי בוינה

בשנת 1993 עבר המוזיאון למשכנו הנוכחי – ארמון אסקלס ברחוב דורותיאורגסה, אחרי שהמבנה שופץ במיוחד לצורך כך. מדובר בבית אצולה שההיסטוריה שלו מתחילה עוד במאה ה-15, ושבמשך תקופה היה שייך למשפחת אסקלס – משפחת אצולה יהודית. יש בכך מעין סגירת מעגל: מוזיאון שמוקדש לתולעת ההיסטוריה היהודית של העיר, שוכן בבניין שהיה פעם ביתה של משפחה יהודית אצילה.

הכניסה למוזיאון כבר מרמזת על מה שמצפה בפנים – את חזית הבניין מלווה התקנת אור של האמנית בריגיט קובאנץ, שמעניקה למבנה ההיסטורי נופך עכשווי עוד לפני שנכנסים פנימה.

התערוכה הקבועה של המוזיאון, "העיר שלנו!", בנויה בצורה יוצאת דופן: במקום לפתוח בעבר הרחוק ולהתקדם להווה, היא עושה בדיוק את ההפך. הסיור מתחיל בקומת הקרקע בשנים שאחרי 1945, ומשם צולל אחורה, שכבה אחר שכבה, אל תוך ההיסטוריה. זו לא רק בחירה עיצובית – היא מכריחה את המבקר להתחיל מהשאלה "מה קרה אחרי החורבן", ורק אז להבין איך הגיעו לשם.

בקומה השנייה של הארמון עובר הביקור מתקופת ראשית היהדות בווינה ועד לשנים 1938-1945, ומרגע לרגע נחשפים גם בתי הכנסת שנחרבו בליל הבדולח ואינם קיימים עוד – חלקם נגישים למבקרים באמצעות הדמיה תלת-ממדית שמשחזרת אותם כפי שנראו לפני שנעלמו מנוף העיר. באגפים נוספים אפשר למצוא את "מחסן התצוגה", שמציג את סיפורם של האספנים עצמם, כמו מקס ברגר, לצד האוסף שהם הצילו.