רובע המארה

מקור השם מארה הוא ביצה, מכיוון שאזור זה היה מלא בביצות בגלל קרבתו לנהר הסיין שהיה עולה לעיתים על גדותיו, במאה ה-12 מסדר אבירי המקדש ייבשו אותם והתיישבו באזור זה. בשנת 1357 שארל החמישי (עוד לפני שהומלך למלך)  מחליט שהארמון באיל דה לה סיטה אינו מספיק בטוח עבורו לאחר שפרצו לארמון ורצחו שניים מעוזריו. לכן, הוא מחליט להעביר את מגוריו לארמון סן פול ששכן באזור הדרומי של המארה. כתוצאה מכך, החלו אצילי וחשובי העיר לבנות אחוזות שקראו להם אוטל ברחבי רובע המארה ולהתגורר בהם, באותה תקופה זה היה האזור הכי נחשב והמבוקש ביותר למגורים בפריז.

לקראת סוף המאה ה-17 המלך לואי ה-14 החליט להעביר את ארמונו לורסאי. כתוצאה מכך ירד קרנו של רובע המארה. חשובי העיר שלאורך שנים שאפו לגור ברובע זה, החלו להעביר את מגוריהם לאזור המערבי של פריז, כדי להיות קרובים לבית המלוכה. כך האזור יורד מגדולתו, במקום עשירי וחשובי העיר שגרו ברובע ועזבו אותו, מגיעים לגור כאן כל עניי העיר והפועלים והמארה הופך לשכונת עוני.

לקראת סוף המאה ה-19, יהודים שברחו ממזרח אירופה מגיעים לפריז. מכיוון שהם לא יחלו לקחת איתם את רכושם, הם מגיעים לפריז חסרי כל, וכמו כל העניים שגרו בעיר הם מתיישבים באזור המארה. כתוצאה מכך, חלק מהאזור הופך לרובע יהודי והוא נקרא כך עד היום. לאחר שהקהילה היהודית מתחילה להתבסס ברובע, לשגשג, לפרוח, לבנות מבני קהילה ובתי כנסת,  מגיעה מלחמת העולם השנייה ונרצחים בה כ78 אלף יהודים תושבי העיר.

בגלל שהאזור היה נחשב לאזור עני, לאורך השנים ראשי העיר והשליטים ששלטו בפריז וצרפת לא התעניינו ברובע המארה. לכן, כמעט ולא בוצעו בו שינויים ושיפוצים כמו שבוצעו בכל רחבי פריז בעיקר במאה ה-19, כך נשמרו במקום האותנטיות והקסם שלו. אפשר לשוטט ברחובות שהשתמרו  מימי הביניים ולראות את ההוטלים הפזורים לאור הרובע. כיום רובע המארה נחשב לאזור בילויים שוקק ועשיר בחיי לילה. מלבד ברובע היהודי, רובע המארה נחשב לאחד מהמקומות הבולטים של הקהילה הגאה.