מסלול מומלץ בפריז
המסלול של היום לוקח אותנו דרך נקודות ציון מרתקות ומעניינות. נחקור אי ציורי, שבו בעצם פריז התחילה, נגלה כנסייה מפוארת עם ויטראז'ים מהפנטים, משם נמשיך אל אחת מהקתדרלות הכי מפורסמות בעולם. נמשיך את המסלול שלנו בשיטוט ברחובות מקסימים ברובע בוהמייני, בו מחכות לכם הפתעות בכל צעד. המסלול שלנו מסתיים בכיכר הבסטיליה ההומה, שבה היסטוריה ומודרניות משתלבות זו בזו, ומציעה סוף תוסס לחוויה היומית הבלתי נשכחת שלנו בפריז.
המסלול של היום לוקח אותנו דרך נקודות ציון מרתקות ומעניינות. נחקור אי ציורי, שבו בעצם פריז התחילה, נגלה כנסייה מפוארת עם ויטראז'ים מהפנטים, משם נמשיך אל אחת מהקתדרלות הכי מפורסמות בעולם. נמשיך את המסלול שלנו בשיטוט ברחובות מקסימים ברובע בוהמייני, בו מחכות לכם הפתעות בכל צעד. המסלול שלנו מסתיים בכיכר הבסטיליה ההומה, שבה היסטוריה ומודרניות משתלבות זו בזו, ומציעה סוף תוסס לחוויה היומית הבלתי נשכחת שלנו בפריז.
Île de la Cité
פריז עיר הבירה של צרפת, היא האחת הערים הגדולות והחשובות ביותר באירופה. היא חולשת על שטח של כ105 קמ"ר, גרים בה ובמטרופולין שלה כ12 מיליון תושבים ומבקרים בה כ30 מיליון תיירים בשנה. היום אנחנו נטייל במקום ממנו פריז התחילה, המקום ממנו צמחה אחת מערי הבירה הכי גדולות ומתויירות באירופה. איל דה לה סיטה – האי הקטנטן הזה ששטחו הוא בסך הכל 0.225 קיולמטר רבוע הוא המקום שממנו מעריכים שצמחה העיר פריז. כבר בשנת 52 לפנה"ס התגוררו בעיר שבט שנקרא פריזי ומכאן שמה של העיר במרוצת השנים פריז הלכה וגדלה עד למה שאנו מכירים כיום.
גדות נהר הסיין יתנו לכם הרגשה כאילו יצאתם מהעיר לכפר שקט. ההליכה על גדות הנהר וברחובות האי, גילוי פינות החמד השקטות והרומנטיות וכמובן המבנים ההיסטוריים שנשתמרו בהן הופכים את הטיול באיים לאחד מיעדי החובה של הביקור.
למרות שבמאה ה-19 מושל המחוז הברון אוסמן, החליט להרוס מספר מבנים עתיקים ולבנות במקומם את היכל הצדק הפריזאי (בית המשפט המחוזי), ואת בית החולים אוטל דייה. לשמחתנו הוא פוטר מתפקידו עוד לפני שהספיק להרוס עוד מספר רב של מבנים עתיקים, וכך לשמחתנו נשארו המבנים העתיקים המיוחדים ששימרו את הקסם של האי.
למרות שישנה תחת מטרו במרכז האי, אנו ממליצים לא להגיע דרכה אלא להגיע לתחנת המטרו "פון נף" אליה מגיע קו מטרו מספר 7 שנמצאת על גדות הנהר. ומשם לקבל מבט אל עבר נהר הסיין, הלובר והאיים.
התחנה הראשונה שלנו באי תהיה גשר הפון נף. הגשר הוא אחד מ32 גשרים שמחברים את 2 צידי העיר מעל נהר הסיין. התרגום של שם הגשר הוא הגשר החדש, למרות שהוא בעצם הגשר העתיק ביותר בעיר. בעת בנייתו, הוא היה הגשר החדש ביותר שנבנה ומכאן שמו, אך מעבר למטרה המרכזית של חיבור הגדה השמאלית והימנית של פריז באזור הלובר והאי דה לה סיטה. גשר זה הציג שני פיתוחים חדשים ומשמעותיים, חידושים אלו היום נראים לנו מובנים ורגילים, אך במאה ה-17 השנה שבה הגשר נבנה, אלו היו שינויים מהפכניים. השינוי הראשון היה בכך, שזהו הגשר הראשון שנבנה ללא בתים עליו. עד אותה תקופה, היו בונים בתים משני צדדיו של הגשר, ואנשים היו גרים עליו. מכיוון שהמלך אנרי הרביעי היה מעוניין להשאיר את הגשר פתוח כדי שיוכלו לראות ממנו את ארמון הלובר שהוא דאג לשפץ ולהרחיב. הדבר השני שהיה חידוש באותה תקופה, היה המדרכות שנבנו להולכי הרגל, עד אז באותו המפלס היו צועדים האנשים יחד עם כרכרות הסוסים, חשבו על כך שהיינו צריכים ללכת באותו מפלס שבו רכבים נוסעים. בנוסף, הכבישים בזמנו היו עשויים מחול, וברוב הפעמים שהיית הולך ברחוב והייתה עוברת לידך כרכרה, במקרה הטוב היית מתמלא באבק, במקרה הפחות טוב כל הבגדים שלך היו מתמלאים בבוץ. בגשר זה עלו על רעיון מהפכני והחליטו להפריד בין הולכי הרגל לבין הכרכרות והסוסים, בעצם הם בנו הגבהה בצידי הגשר, שעליו היו הולכים תושבי העיר ללא חשש מכרכרות הסוסים.
במרכז הגשר ניתן לראות את פסלו של אנרי הרביעי רוכב על סוסו. אם תביטו מאחורי הפסל אל מעבר לגשר, תראו מתחתכם גן ירוק ונחמד שנקרא "ור גלן". זהו אחד הגנים מהיותר שקטים ברחבי פריז, ויש כאלה שמחשיבים אותו לגן הכי רומנטי בעיר. מומלץ להביא איתכם ארוחת בוקר קלה, לשבת בגן ולהנות ממנו. מול פסלו של אנרי ה-4, ניתן לראות 2 בניינים זהים (בעבר היו 48 כאלה) שדרכם נכנס אל כיכר דופין. כיכר זו, היא עוד מקום נחמד ושקט, שלשמחתנו איננו מלא בתיירים וניתן לבקר בו ללא המולה תיירותית.
שאר המקומות שנבקר בהם נמצאים גם באי אך ניתן להם את הכבוד הראוי כותרת נפרדת (:
אל היעד הבא
אל היעד הבא
לאחר הביקור במקומות הפחות מתויירים ומרכזיים של האי, נעבור אל שלושת היעדים המפורסמים של האי. ביציאה מהכיכר נפנה שמאלה אל רחוב Rue de Harlay ובסופו נפנה ימינה אל רחוב Quai de l'Horloge המקביל לנהר הסיין. כבר מימיננו נראה את הצד החיצוני של הקונסיירזרי וכשנגיע לצומת עם רחוב Bd du Palais נפנה ימינה. כשאתם פונים הרימו את ראשכם למעלה על המגדל תראו שעון יפה במיוחד שנבנה לראשונה במאה ה-14 והיה השעון הציבורי הראשון של העיר פריז. בהמשך הרחוב נראה את הכניסה ליעד הבא שלנו.
Conciergerie
כמה אתרים אתם מכירים ששימשו לשתי מטרות כל כך שונות? מצד אחד המקום שימש כארמון שבו שכנו מלכי צרפת. ומצד שני, המקום שימש כבית סוהר שהאסירים שהגיעו אליו ידעו שכנראה הם לא יצאו ממנו בחיים. ואולי בעצם זו הייחודיות של המקום הזה, לראות את החדרים ששימשו כארמון וממש בסמוך אליהם, לראות את התאים ששימשו ככלא ובו האסירים חיכו לגזר הדין שלהם.
מהמלכים החשובים ביותר בתולדות צרפת. אך בשנת 1358 ראש העיר של פריז הנהיג מרד, הוא פרץ לארמון ורצח שני יועצים של הדופין (יורש עצר) שארל, שבהמשך נהיה מלך ובעצם הפך לשארל החמישי. לכן, הוא החליט שהארמון אינו יכול להגן עליו והחליט לנטוש אותו ולעבור לארמון סן פול. עד היום ניתן לראות את האולם המרכזי של הארמון וכן חלק מהמטבח.
בשנת 1370 חלק מהארמון הפך לבית כלא והיו כלואים בו בין היתר אסירים שחיכו להוצאה להורג. תקופת השיא של בית הסוהר הייתה בזמן תקופת "שלטון הטרור" במהפכה הצרפתית, באותו זמן המקום שימש לא רק כבית כלא אלא גם כבית משפט. בתקופת שלטון הטרור, כל מי שהגיע למשפט במקום זה, ידע שהעונש הוא הוצאה להורג. לכן, קראו למקום הקונסיירז'רי "הפרוזדור למוות". האסירה הכי מפורסמת בבית הכלא הייתה מארי אנטואנט שהייתה אשתו של לואי ה-16 בזמן המהפיכה. הקונסיירז'רי המשיך ושימש כבית סוהר גם לאחר המהפכה, והוא המשיך לשמש כך כ120 שנים לאחר תום המהפכה הצרפתית. עד שהוחלט לתת לו כבוד כמקום חשוב בהיסטוריה של צרפת ולהפוך אותו למוזיאון.
בקונסיירז'רי תוכלו לראות את אולם המשמר המרשים, להתפעל מגודלו העצום מעמודיו וקשתותיו המפוארים, תוכלו לראות את המטבח שבו הכינו ארוחות למלך. לאחר מכן תעברו לבית הכלא, שם תראו את התאים שבהם שהו האסירים, את חדרי הסוהרים ואת התא בו שהתה מארי אנטואנט עד הוצאתה להורג.
ראשון – שבת: 09:30-18:00
אל היעד הבא
אל היעד הבא
ביציאה מהמוזיאון נפנה ימינה נחלוף על פני היכל הצדק ונראה מצד ימין שלנו את הכניסה אל מתחם הקאפלה.
Sainte-Chapelle
כנסיית סנט שאפל היא המיצג המרשים ביותר של אומנות הויטראזים בצרפת, ואולי אף באירופה כולה. הויטראזים משתרעים על שטח של 618 מ"ר וניתן לראות בהם 1100 סיפורים מהתנך ומהברית החדשה.
קודש הקשורים לנצרות שהיו אצלו. גולת הכותרת של החפצים שהוא קנה היה כתר הקוצים, שהונח על ראשו של ישו לפני צליבתו. מלבד כתר הקוצים קנה לואי ה-9 עוד 22 חפצי קודש הקשורים לישו. כשהוא הגיע עם החפצים הללו לפריז, הוא היה צריך מקום לאחסן אותם. לכן הוא החליט לבנות קאפלה שתהיה בסמוך לארמונו (הקונסיירזרי), וכך בעצם הוחלט על בניית הסנט שאפל. האבסורד הוא שעלות בניית הכנסייה הייתה 40,000 לירות, בעוד שהכתר לבדו עלה 135,000 לירות. יצירת הפאר הזו נבנתה בתוך כ6 שנים בלבד.
בכנסייה יש שתי קומות, הקומה התחתונה בה התפללו, עובדי הארמון ומשרתי המלך. כיום הכניסה היא מקומה זו והיא הקומה הפחות מרשימה מבין השתיים. בקומה העליונה והמרשימה יותר התפללה משפחת המלוכה, בקומה זו ניתן לראות את חלונות הויטראז'ים המפורסמים של הכנסייה. הויטראזים בקפלה העליונה מסודרים לפי סיפורי הברית החדשה החל מסיפור בריאת העולם דרך סיפור יציאת מצרים, יוחנן המטביל, אסתר ועוד, סה"כ 16 סיפורים. וברוזטה תוכלו לראות את חזון אחרית הימים של יוחנן.
במהלך המהפכה הצרפתית, כחלק מהפיכת מוסדות הדת למוסדות ציבור, כנסיית סנט שאפל שימשה כמחסן וארכיון. כך, לאורך כל הקירות והויטראזים היו ארונות מה שעזר לשמור עליהם, רוב הויטראזים שאנו רואים הם המקוריים מלבד כשליש מתוכם ששוחזרו. אך פרטי הקודש שקנה המלך לואי ה-9, הספסלים ושאר הדברים שהיו בכנסייה לא ניצלו והם נהרסו. הפריט היחיד שניצל הוא כתר הקוצים של ישו שהועבר לכנסיית נוטרדאם (והוא ניצל גם מהשריפה שפרצה שם).
כתוצאה מהפיכתה של הכנסייה למחסן, התחזוקה שלה הייתה ירודה והמבנה שלה כבר לא היה בטיחותי. בגלל מצבה הוחלט למכור את הכנסייה והשטח שבה היא נמצאת. לשמחתנו הרבה, ממש ברגע האחרון לפני שהיא נמכרה לאנשים פרטיים, החליטה ממשלת צרפת לרכוש אותה, לשפץ את המבנה, לשחזר חלקים שנהרסו ואת הויטראזים החסרים ולהפוך אותה למונומנט לאומי.
מומלץ להגיע למקום בשעות של שמש, מכיוון שהאור משפיע על הויטראזים, כשהאור חזק בצורה טובה ניתן לראות את הציורים על הויטראז'ים בצורה יפה וברורה יותר.
ראשון – שבת: 09:00-17:00
אל היעד הבא
אל היעד הבא
כנסיית סנט שאפל היא אחת מהמקומות המיוחדים בפריז, היציאה ממנה היא ממתחם היכל הצדק. נחצה את הכביש ונמשיך ברחוב שמולנו בהמשך נוכל לראות גם מצד שמאל שלנו את שוק הפרחים שביום ראשון מתווסף אליו גם שוק הציפורים נמשיך ישר עד שיחצה אותנו רחוב Rue de la Cité ונפנה בו ימינה לאחר כ200 מטרים נראה מצד שמאל שלנו את קתדרלת נוטרדאם.
Cathédrale Notre-Dame de Paris
קתדרלת נוטרדאם פריז היא אחד מציוני הדרך האיקוניים ביותר בפריז והיא יעד תיירותי פופולרי. קתדרלה מדהימה זו, נבנתה במאה ה-13 בסגנון גותי, היא ידועה בארכיטקטורה המורכבת שלה, בחלונות הויטראז' המרשימים שלה וביצירות האומנות הרבות שבה. בביקור בקתדרלת נוטרדאם דה פארי תוכלו להתרשם מהצריחים המרשימים שלה ומהספינה הראשית המיוחדת ותוכלו להבין מה הפך את הקתדרלה ליעד התיירות מספר 1 של פריז.
הכנסייה הנוצרית הראשונה של פריז שנקראה "בזיליקת סנט אטיין" ולאחר מכן נבנתה מקום קתדרלה בסגנון רומנסקי. במאה ה-12 החליט הבישוף של פריז מוריס דה סילי, שקתדרלה זו אינה טובה מספיק והחליט לבנות במקום קתדרלה בסגנון גותי, סגנון שהחל להיות טרנדי באותה תקופה. אבן הפינה לקתדרלה זו הונחה בשנת 1163, ורק לאחר כמעט 200 שנים בשנת 1345 סיימו את בנייתה.
כמו הרבה מבנים בפריז, גם קתדרלה זו עברה גלגולים ושינויים רבים, מלכים רבים לאורך ההיסטוריה שינו חלקים ממנה, או הוסיפו לה תוספות חדשות שלא היו לפני. בימי המהפכה הצרפתית, הוחלט להפוך את הקתדרלה ל"מקדש התבונה" על מנת שגורלה לא יהיה כגורלם של מבני דת רבים אחרים בעיר שנהרסו לחלוטין.
בשנת 1831, פרסם ויקטור הוגו את ספרו המפורסם "הגיבן מנוטרדאם". ספר זה העלה חזרה את קרנה של הקתדרלה, והוחלט על שיפוץ מקיף שלה. גם שיפוץ זה כמעט ולא עזר לה בימי הקומונה הפריזאית. באותה התקופה החליטו לשרוף את קתדרלת הנוטרדאם וכבר הצליחו להצית בה אש, למזלנו היו חיילים שהצליחו להגיע בזמן ולכבות את השריפה לפני שנגרם נזק למקום. מה שלא הצליח ב2019, כאשר פרצה במקום שריפה והרסה חלקים נרחבים ממנה.
לפני שתגיעו לקתדרלה תוכלו לראות נקודת ה-0 של פריז שנמצאת בכיכר פארווי. נקודה זו היא נקודת ציון של העיר ממנה מודדים מרחקים ליעדים אחרים בצרפת וברחבי העולם. בביקור מסביב לקתדרלה תוכלו להתרשם מהמבנה המפואר, מהפסלים והעמודים הרבים. אבל גולת הכותרת הם הדואות, זה נראה כחצי עיגול שמיועד אולי לקישוט, אבל זה בעצם מה שמחזיק את כל המבנה. מומלץ בחום להיכנס לתוך המבנה להתרשם מהויטראזים, מחלון הרוזטה, לראות את פסלו של המלך לואי ה-13 ועוד. ניתן לטפס למגדלים שבחזית הקתדרלה, העלייה לא קלה. תצטרכו לטפס כ400 מדרגות כדי להגיע לנקודת התצפית וזמן השהות בה מוגבל. אבל, הנוף שנשקף ממנו של האי, נהר הסיין ושאר רחבי פריז שווה כל מאמץ.
פירוש שמה של הכנסייה הוא גבירתנו, על שמה של מרים אמו של ישו. במדינות אחרות דוברות צרפתית וגם בצרפת עצמה ישנם קתדרלות נוספות שנקראות נוטרדאם. כמובן שהקתדרלה המפורסמת ביותר היא הקתדרלה הזו. על מנת להבדיל ביניהן קתדרלה זו נקראת קתדרלת נוטרדאם דה פארי, כלומר: קתדרלת נוטרדאם של פריז.
ב2019 במהלך עבודות שיפוץ הקתדרלה עלתה באש, גג המבנה וחלק מהצריחים נשרפו ונהרסו. כיום מתבצעים במקום עבודות חיזוק ושימור של הקתדרלה, המטרה של עיריית פריז היא לפתוח את קתדרלת נוטקדאם למבקרים בקיץ 2024 לכבוד האולימפיאדה שעתידה להתקיים בפריז.
כיום הבזיליקה סגורה לביקור.
ניתן להתרשם מהבזיליקה מבחוץ, ניתן להגיע לרחובות סביבה בכל שעות היום.
אל היעד הבא
אל היעד הבא
אחרי הביקור באי שממנו התחילה פריז, נחזור לגדה הימנית שלו אל אחד הרבעים הכי מיוחדים בעיר. כשאנחנו עם הפנים לכיוון קתדרלת נוטרדאם מול המגדלים שלה, נפנה שמאלה ונכנס אל רחוב Rue d'Arcole נלך ברחוב זה, נחצה את נהר הסן ונראה מולנו את רחבת עיריית פריז ומצד ימין שלה את בית העירייה, שם יתחיל סיורנו ברובע המארה.
אתר נוסף במסלול שהוא לא חובה, אבל חשבנו שאולי יעניין אתכם
זהו האי השני המיושב בנהר הסיין, האי איל סן לואי הוא הקטן מביניהם. בניגוד לאחיו הגדול, באי זה לא תמצאו מקומות תיירותיים מפורסמים אך זהו הקסם שלו. תוכלו לשוטט ברחובות השקטים והקסומים שלו, לראות את המבנים שרובם נבנו במאה ה-17 לברוח מהמולת העיר ולהנות מהשקט של המקום. עד המאה ה-17 איל סן לואי היה מקום מוזנח מלא בביצות ועשבים שפרות נהגו ללחך בו עשב, במאה ה-17 אנרי ה4 מחליט לבנות בתים באי זה כחלק מתנופת פיתוח העיר פריז. אם עד אותה תקופה לא היה תכנון עירוני מסודר, הבנייה באי תוכננה ונבנתה כחלק מחזון שראה את ההתיישבות באי כחלק מפריז. ובעצם מראש תוכנן המארג של הבניינים והשבילים בו.
מרכז ז'ורז'-פומפידו, המכונה לעתים קרובות מרכז פומפידו, נבנה בשנים 1971 ל-1977. האדריכלים הידועים רנצו פיאנו וריצ'רד רוג'רס היו בעלי החזון היצירתיים מאחורי המבנה יוצא הדופן הזה, שהוזמן על ידי ממשלת צרפת לשמש כמרכז תרבות רב תכליתי בלב העיר. המרכז נקרא על שם הנשיא ז'ורז' פומפידו, שדגל ברעיון ליצור חלל המוקדש לאמנויות, בהמשך הפך המרכז לסמל של חדשנות וביטוי אמנותי.
אי אפשר שלא להיות מהופנט מהסגנון האדריכלי הלא שגרתי והנועז של מרכז פומפידו. הבניין הוא עדות לתנועה הפוסט-מודרנית, תגובה נגד המוסכמות הנוקשות של המודרניזם. המסגרת המבנית החשופה, פלטת הצבעים התוססת והמראה החיצוני האוונגרדי שלו משדרים תחושה של מרד אומנותי. העיצוב מתמקד בפונקציונליות, כאשר פונקציות שונות תופסות קומות נפרדות. המדרגות הנעות השקופות בחלק החיצוני של הבניין מציעות למבקרים עליה מלהיבה, החושפת נופים עוצרי נשימה של הנוף העירוני. הצנרת, קווי החשמל וכל שאר הדברים שבדרך כלל מוחבאים עמוק בתוך קירות הבניין, במבנה מיוחד זה נמצאים בקירות החיצוניים ובולטים לעין. כל צבע של צינור מסמל אלמנט אחר, צבע ירוק – צנרת המים, צבע אדום – לדרגנועים ולמעליות, צבע כחול – מיזוג האוויר והצבע הצהוב – מערכת החשמל.
כמו הרבה מבנים שנבנו בפריז, גם בעת בנייתו של מרכז פומפידו התעוררה ביקורת של תושבי העיר על המבנה. חלקם חשבו שבכלל שכחו להוריד את הפיגומים לאחר שסיימו לבנות אותו, אחרים אמרו שזה נראה כמו מפעל נפט ועוד. כיום זהו המוזיאון המוביל בעיר לאמנות מודרנית ואחד המבנים המעניינים והמסקרנים של פריז.
מרכז פומפידו הוא המקום לחובבי אמנות, הוא מציע מגוון רחב של יצירות ואוספים אמנותיים. בפנים, תמצאו את המוזיאון הלאומי לאמנות מודרנית, המכיל אוסף מרשים של אמנות עכשווית מהמאות ה-20 וה-21. מציורים מופשטים ועד מיצגים מעוררי מחשבה, המוזיאון מציג את יצירותיהם של אמנים בעלי שם כמו פיקאסו, וורהול ומאטיס. מלבד התערוכות הקבועות, במרכז פומפידו תוכלו למצוא את התערוכות המתחלפות המבטיחות חוויה רעננה ומרגשת בכל ביקור.
אחת האטרקציות המרכזיות במרכז היא הספרייה הציבורית העצומה, Bibliothèque publique d'information (BPI). אשר מתגאה באוסף נרחב של ספרים, מגזינים וקטעי מולטימדיה, זהו מקום מיוחד עבור מחפשי ידע וחובבי ספרות.
מעבר להיצע האמנותי, מרכז פומפידו מארח גם אירועי תרבות רבים, כולל הקרנות סרטים, הופעות והרצאות. הכיכר החיצונית, Place Georges Pompidou, מתעוררת לעתים קרובות לחיים עם אמני רחוב, ויוצרת אווירה תוססת שבה אמנות ובידור משתלבים זה בזה.
בגג הבניין יש תצפית נהדרת על העיר פריז, תוכלו לראות ממנה את האתרים התיירותיים באיל דה לה סיטה, מגדל אייפל, רובע המארה ועוד. ניתן לקנות כרטיס לעלייה לתצפית בלבד, ללא כניסה למוזיאון וזה מומלץ למי שהמוזיאון איננו מעניין אותו, אבל הוא רוצה לעלות לתצפית.
Le Marais
מקור השם מארה הוא ביצה, מכיוון שאזור זה היה מלא בביצות בגלל קרבתו לנהר הסיין שהיה עולה לעיתים על גדותיו, במאה ה-12 מסדר אבירי המקדש ייבשו אותם והתיישבו באזור זה. בשנת 1357 שארל החמישי (עוד לפני שהומלך למלך) מחליט שהארמון באיל דה לה סיטה אינו מספיק בטוח עבורו לאחר שפרצו לארמון ורצחו שניים מעוזריו. לכן, הוא מחליט להעביר את מגוריו לארמון סן פול ששכן באזור הדרומי של המארה. כתוצאה מכך, החלו אצילי וחשובי העיר לבנות אחוזות שקראו להם אוטל ברחבי רובע המארה ולהתגורר בהם, באותה תקופה זה היה האזור הכי נחשב והמבוקש ביותר למגורים בפריז.
רובע המארה. חשובי העיר שלאורך שנים שאפו לגור ברובע זה, החלו להעביר את מגוריהם לאזור המערבי של פריז, כדי להיות קרובים לבית המלוכה. כך האזור יורד מגדולתו, במקום עשירי וחשובי העיר שגרו ברובע ועזבו אותו, מגיעים לגור כאן כל עניי העיר והפועלים והמארה הופך לשכונת עוני.
לקראת סוף המאה ה-19, יהודים שברחו ממזרח אירופה מגיעים לפריז. מכיוון שהם לא יחלו לקחת איתם את רכושם, הם מגיעים לפריז חסרי כל, וכמו כל העניים שגרו בעיר הם מתיישבים באזור המארה. כתוצאה מכך, חלק מהאזור הופך לרובע יהודי והוא נקרא כך עד היום. לאחר שהקהילה היהודית מתחילה להתבסס ברובע, לשגשג, לפרוח, לבנות מבני קהילה ובתי כנסת, מגיעה מלחמת העולם השנייה ונרצחים בה כ78 אלף יהודים תושבי העיר.
בגלל שהאזור היה נחשב לאזור עני, לאורך השנים ראשי העיר והשליטים ששלטו בפריז וצרפת לא התעניינו ברובע המארה. לכן, כמעט ולא בוצעו בו שינויים ושיפוצים כמו שבוצעו בכל רחבי פריז בעיקר במאה ה-19, כך נשמרו במקום האותנטיות והקסם שלו. אפשר לשוטט ברחובות שהשתמרו מימי הביניים ולראות את ההוטלים הפזורים לאור הרובע. כיום רובע המארה נחשב לאזור בילויים שוקק ועשיר בחיי לילה. מלבד ברובע היהודי, רובע המארה נחשב לאחד מהמקומות הבולטים של הקהילה הגאה.
בסיורנו ברובע נעבור במספר נקודות עניין מרכזיות:
בית עיריית פריז – זהו בית העירייה הראשי של כל פריז. (ישנם ראשי עיר נוספים לכל רובע בעיר). בית העירייה שוכן במקום זה מאז שנת 1357, אך המבנה שאנו רואים הוא לא המנה המקורי שנבנה בשנה זו. זהו המבנה השלישי שנבנה במקום זה. המבנה הראשון היה על עמודים והפך להיות מסוכן לכן בנו מבנה חדש ומרשים מאוד במקומו. אך בימי הקומונה הבניין הועלה באש. לאחר מכן, בנו את בית העירייה שאנו רואים כיום וניסו לעצב את חזית המבנה בצורה דומה לבניין שנשרף.
ניתן להיכנס לסיור בבית העירייה בהזמנה מראש, אך זה פחות מומלץ למי שלחוץ בזמן. מומלץ להתרשם מהמבנה האדריכלי ומהכיכר שנמצאת בחזיתו. בחורף, כיכר זו הופכת למשטח החלקה על הקרח, בשאר השנה תוכלו למצוא כאן תערוכות וירידים שונים.
רו דה רוזייר Rue des Rosiers – אפשר להגיד שזהו הרחוב הראשי של הרובע היהודי, ניתן לראות ברחוב חנויות שמוכרות חפצי יודאיקה, לצד חנויות עם מאכלים כשרים, מסעדות כשרות ואף דוכני פלאפל למי שמתגעגע. זהו בהחלט אחד הרחובות המיוחדים ברובע.
מוזיאון קרנוולה – נקרא על שם האוטל שבו הוא שוכן, המוזיאון מתפרש גם על האוטל לה פלטייה דה סן-פרגו. המוזיאון מציג חפצים מתקופות שונות בהיסטוריה של פריז, ניתן לראות במוזיאון מוצגים, חפצים, וציורים החל מהתקופה שפריז נוסדה ושכנה רק באיל דה לה סיטה עד היום. במוזיאון ניתן לראות גם שרידים ממצודת הבסטיליה.
פלאס דה ווז' – הכיכר הראשונה שנבנתה בפריז, והיא גם נתנה השראה לכיכרות אחרים ברחבי אירופה. הכיכר תוכננה כך שיהיה מקום לאזרחים לטייל ולשבת לנוח ולא רק כצומת בין רחובות גדולים, כמו שהיה עד אותה תקופה. בנוסף, מסביב לכיכר נבנו בתים שהעיצוב החיצוני שלהם הוא אחיד והיה אסור לשנות אותו. כיום בכיכר יש בתי קפה וחנויות בוטיק מיוחדות, זוהי הזדמנות מצויינת לעצירה קלה והתרעננות.
בית ויקטור הוגו – נמצא בכיכר בבית מספר 6, ויקטור הוגו גר בבית זה במשך 16 שנים, ובבית זה הוא כתב חלק מספרו המפורסם "עלובי החיים". בתחילת המאה ה-20 שיחזרו את הבית שהוא גר בו וכיום ניתן להיכנס ולראות את השיחזור שביצעו לבית שהוא גר בו. בתוך הבית גם ניתן לראות כמה מכתביו ורישומיו המקוריים.
בית הכנסת דה טורנל – כמובן שאי אפשר לסיים ביקור ברובע יהודי בלי לבקר בבית כנסת. זהו בית הכנסת השני בגודלו בפריז אשר יכול להכיל 1500 מתפללים, גוסטב אייפל (שתכנן את המגדל על שמו) הוא זה שתכנן את בית הכנסת הזה.
הרובע פתוח 24/7, הכניסה לכל מוזיאון לפי שעות הפתיחה של אותו מקום.
אל היעד הבא
אל היעד הבא
הנקודה האחרונה ביום שלנו, נמצאת ממש בקצה של רובע המארה ואפשר ללמוד ממנה הרבה על פריז ועל ההיסטוריה שלה. כשאנו עם הפנים לבית הכנסת, נפנה שמאלה ונמשיך ברחוב עד שנגיע לרחוב ראשי, ברחוב זה נפנה שמאלה אל רחוב Rue Saint-Antoine, כבר מולנו ניתן לראות את היעד האחרון שלנו להיום כיכר הבסטיליה.
אתר נוסף במסלול שהוא לא חובה, אבל חשבנו שאולי יעניין אתכם
בלב רובע המארה המקסים של פריז, שוכנת פנינה נסתרת הממתינה לחובבי אמנות ומטיילים סקרנים כאחד. מוזיאון פיקאסו, יצירת מופת ארכיטקטונית, מציעה חוויה מהפנטת שלוקחת אתכם למסע שובה לב בחייו וביצירותיו של אחד האמנים המשפיעים ביותר במאה ה-20, פבלו פיקאסו. בואו להתעמק בהיסטוריה המסקרנת, בפלא הארכיטקטוני ובאטרקציות הייחודיות שהופכות את מוזיאון פיקאסו ליעד שחובה לבקר בו עבור חובבי אמנות.
סיפורו של המבנה בו שוכן מוזיאון פיקאסו מתחיל בשנת 1659 כאשר הוא נודע במקור כאוטל סאלה (Hôtel Salé) שהפירוש שלו זה "בית מלח". אחוזה מפוארת זו נבנתה עבור פייר אוברט, גובה מס מלח עשיר. העיצוב האדריכלי של הבניין מיוחס לז'אן בולייה, אדריכל מוערך באותה תקופה. הם לא ידעו שמאות שנים מאוחר יותר, המבנה ההיסטורי הזה יעבור מהפך, ויהפוך למוזיאון לאמנות איקוני המוקדש לפבלו פיקאסו האגדי.
מוזיאון פיקאסו מתהדר בסגנון ארכיטקטוני מרשים המהדהד את התקופה שהוא נבנה ואת האזור בו הוא ניצב. המבנה הוא דוגמה מצוינת לסגנון ה-hotel particulier, שהיה פופולרי במהלך המאה ה-17 בפריז. עם החזית הסימטרית שלו, הכניסה המרשימה והעמודים הקורינתיים שלו, הבניין משדר אווירה של אלגנטיות ופאר. החללים הפנימיים כוללים תקרות מעוטרות, גרמי מדרגות מפוארים וחדרים מרווחים, המספקים רקע הולם ליצירותיו המגוונות והחדשניות של פיקאסו.
מה שמייחד את מוזיאון פיקאסו והופך אותו לאתר תיירות מוביל הוא האוסף העצום שהוא מכיל. המוזיאון מציג יצירות מכל הקריירה הפורה של פיקאסו, ומציג למעלה מ-5,000 מיצירות האמנות שלו, כולל ציורים, פסלים, קרמיקה ורישומים. כשאתם משוטטים באולמות התצוגה, תוכלו לחזות בהתפתחות הגאונות האמנותית של פיקאסו, מתקופות הכחול והורוד המוקדמות שלו ועד לתנועה הקוביסטית פורצת הדרך ומעבר לכך. החוויה הסוחפת מאפשרת לכם להתחבר לרגשותיו, להבין ולהכיר את ההשראות והטכניקות האמנותיות המהפכניות של פיקאסו.
במוזיאון פיקאסו, ישנן מספר אטרקציות שמומלץ לעבור בהם:
הסטודיו- היכנסו לסטודיו לשעבר של פיקאסו, חלל שמור שבו היצירתיות שלו פרחה. חפציו האישיים של האמן, לרבות מכחולים, צבעים ועבודות לא גמורות, מציעים הצצה לתהליך האמנותי שלו.
גן הפסלים – צאו לטייל בנחת בגן הקסום, המעוטר באוסף הפסלים של פיקאסו. השילוב של טבע ואמנות יוצר אווירה שלווה ומעוררת השראה.
תערוכות זמניות – מעבר לתערוכות הקבועות המוצגות במוזיאון ישנם גם תערוכות מתחלפות, הכוללות שיתופי פעולה עם אמנים עכשוויים המציגים יצירות אשר מעוררי תובנות על מורשתו של פיקאסו. תצוגות זמניות אלו מוסיפות פרספקטיבה רעננה לאוסף הקבוע ממילא.
place de la Bastille
כיכר הבסטיליה, היא מקום מיוחד ועשיר בהיסטוריה, במבט ראשוני היא נראית כמו כיכר רגילה לגמרי ולא ברור מה מיוחד במקום זה ולמה מומלץ להגיע לכאן. למרות שלא רואים בכיכר זו משהו מיוחד כיום, כיכר הבסטיליה היא מקום חשוב מאוד בתולדות העם הצרפתי.
לבית כלא בו שכנו אסירים שביצעו עבירות שונות. בזמן המהפכה הצרפתית ב14/7/1789, הצליחו המהפכנים לפרוץ לבסטיליה לשחרר את האסירים שהיו במקום והרסו את המבצר שעמד במקום. אירוע זה נחשב כאירוע מכונן במהפכה הצרפתית ועד היום זהו יום חג בצרפת ומכונה יום הבסטיליה.
רעיונות רבים היו לשליטי צרפת מה לעשות בכיכר זו, חלקן הצליחו בהתחלה אך נהרסו לבסוף, וחלקן לא הצליחו להגיע אל שלב הביצוע. כיום, ניתן לראות במרכז הכיכר את עמוד יולי, זוהי אנדרטה שנועדה לציין ולהזכיר את אירועי מהפכת יולי 1830. על רצפת הכיכר ניתן לראות סימון של השטח שבו עמדה בעבר מצודת הבסטיליה. בסמוך לכיכר נמצאת בית האופרה בסטיליה ובו מופיעה התזמורת של צרפת.
אזור הכיכר נחשב לאזור שוקק חיים ניתן למצוא בכיכר ובסביבתה מסעדות בתי קפה וחיי לילה עשירים מאוד.
אתר נוסף במסלול שהוא לא חובה, אבל חשבנו שאולי יעניין אתכם
תעלה זו כנראה עברה כבר את ימיה הגדולים, אך היא עדיין נחשבת למקום נעים ושקט שנחמד להסתובב בו.
במאה ה-19, הוחלט לבנות תעלה שתוביל מנהר הסיין ועד תעלת אורק, תעלה זו נקראת תעלת סן מרטן. בגלל גודלה של התעלה והמיקום שלה, ספינות משא רבות היו עוברות בה ומביאות ציוד למרכז העיר פריז. כך שלאורך התעלה הקימו, מפעלים ומחסנים, והפועלים שעבדו באותם מקומות גרו באזור התעלה. עם התפתחות הטכנולוגיה והשימוש ברכבות המשא, השימוש בספינות הללו פחת, המפעלים והמחסנים שהוקמו נסגרו והפועלים שגרו באזור עזבו את המקום.
למרות רצונו של נשיא צרפת ז'ורז' פומפידו, לבנות כביש מעל התעלה. רעיון זה לא יצא לפועל. כיום, באזור התעלה תוכלו למצוא ברים מסעדות ובתי קפה בהם תוכלו לשבת ולבלות. מומלץ לטייל לאורך התעלה להנות מהנוף הנשקף ממנה ומהשקט שיש בשכונה זו.
