מסלול מומלץ בוינה
ביום השני שלנו בוינה, נצא למסלול שמתחיל בלב העיר ההיסטורית ומסתיים בנקודת תצפית עוצרת נשימה. נבקר באחד מהמבנים החשובים ביותר של הדת הנוצרית באוסטריה, מקום שמושך מבקרים מכל העולם בזכות הארכיטקטורה שלו וההיסטוריה המרשימה. לא הרחק משם נפגוש אתר יוצא דופן שמוקדש לתקופה קשה במיוחד בהיסטוריה של אירופה, שמזכיר עד כמה החיים שבריריים.
בהמשך נגיע לכיכר קטנה ומיוחדת, שיש לה משמעות עמוקה עבור העם היהודי – שם גם נראה אנדרטה מיוחדת שנבנתה לזכר יהודי העיר. נמשיך לרחוב צדדי ושקט, ונגלה בו מבנה דתי פעיל של קהילה ששרדה, התחדשה ומשמשת עד היום מוקד תרבותי ורוחני. את היום נסיים הרחק מהעיר העתיקה – במקום שבו המרחב נפתח, הרוח נושבת, והנוף מזכיר לנו כמה וינה מגוונת, מתפתחת ומביטה תמיד קדימה.
Domkirche St. Stephan
קתדרלת סטפנוס הקדוש היא מהאתרים המרכזיים והבולטים ביותר בוינה, ונחשבת לסמל העיר ולמבנה המזוהה ביותר עמה. היא ניצבת בלב הרובע הראשון – העיר העתיקה של וינה – ומושכת אליה מבקרים מכל העולם בזכות הארכיטקטורה המרשימה שלה, הגג הצבעוני שמעוטר בדוגמת עיט האימפריה האוסטרית, והצריח הדרומי הגבוה שנראה כמעט מכל נקודה במרכז העיר.
סיפורה של וינה – הוא חלק בלתי נפרד מהזהות שלה, כזה שנוכחותו מורגשת בכל סיבוב בעיר העתיקה.
הקתדרלה הראשונה באתר זה נבנתה כבר במאה ה־12, כאשר ב־1147 נחנך מבנה רומנסקי פשוט שהיווה את הבסיס לקתדרלה המפוארת של ימינו. במהלך המאה ה־14, תחת שלטון הדוכס רודולף הרביעי מבית הבסבורג – שנודע גם בכינויו "אב אוסטריה" – החלה הפיכתה של הכנסייה לקתדרלה גותית מרשימה. הוא יזם את הרחבתה והקמת המבנה הגותי המרכזי, כולל מגדל הדרום המרשים, שהתנשא לגובה של כ-137 מטרים והפך לסמל העיר. לאחר מותו המשיכו יורשיו את הבנייה, אך מגדל הצפון, שנועד להיות זהה לדרומי, לא הושלם מעולם – ונותר עד היום בגובה מחצית ממנו.
במהלך השנים שימשה הקתדרלה כמרכז דתי חשוב, אתר הכתרה של שליטים והלוויה של בני משפחת הבסבורג. גם מוצרט, מהמוזיקאים הידועים בעולם, נישא בה בשנת 1782 והלווייתו נערכה בתחומה.
במהלך מלחמת העולם השנייה נפגעה הקתדרלה קשות – בעיקר גג הרעפים שנשרף לחלוטין. עבודות שיקום נרחבות בוצעו בשנים שלאחר המלחמה, והקתדרלה נפתחה מחדש ב־1952.
קתדרלת סטפנוס הקדוש נבנתה ונשמרה לאורך מאות שנים, ולכן מבנה הקתדרלה משלב בין כמה סגנונות אדריכליים – כאשר המרכזיים שבהם הם הסגנון הרומנסקי והסגנון הגותי.
החלקים הקדומים ביותר בקתדרלה, כמו שער הענקים (Riesentor) ושתי המגדלים הצפוניים הקצרים יותר, נבנו בסגנון רומנסקי במאה ה־12. סגנון זה מאופיין בקווים פשוטים יחסית, פתחים קשתיים ועיטורים צנועים. אלו הם שרידים למבנה הכנסייה המקורי שהוקם במקום, וניתן עדיין להבחין בהם בכניסה הראשית.
רוב המבנה הנוכחי הוא תוצאה של שיפוץ והרחבה שנעשו במאות ה־14 וה־15, בסגנון גותי מאוחר. סגנון זה מתבטא בקווים חדים יותר, חלונות גבוהים עם קשתות מחודדות, קמרונות מצולבים, עמודים דקים ופרטי פיסול רבים. מגדל הדרום, שמתנשא לגובה של כ־137 מטרים, הוא דוגמה מובהקת לאדריכלות הגותית ומושך תשומת לב בזכות צורתו המחודדת והדקיקה.
אחד האלמנטים הייחודיים ביותר בקתדרלה הוא גג הרעפים הצבעוני, שהתווסף בתקופת הרנסנס. הגג מעוטר בדוגמאות גיאומטריות ובסמלי האימפריה האוסטרית, והוא נחשב כיום לאחד המאפיינים הבולטים של המבנה כולו.
המעבר בין הסגנונות – מהרומנסקי אל הגותי – מורגש היטב גם בתוך הקתדרלה עצמה, ויוצר חוויית ביקור עשירה ורבת-רבדים מבחינה אמנותית והיסטורית.
בקתדרלת סטפנוס הקדוש יש שתי נקודות תצפית עיקריות, שתיהן ממוקמות בראשי המגדלים שלה, וכל אחת מהן מספקת חוויה שונה: תצפית פיזית מגובה רב ותצפית נוחה יותר אך פחות גבוהה. מדובר בפעילות מומלצת במיוחד למטיילים שמעוניינים לראות את מרכז וינה מזווית אחרת, תוך שילוב של נוף אורבני מרשים וקרבה לאדריכלות ייחודית.
- מגדל הדרום (Südturm) – תצפית רגלית מגובה 137 מטרים
זהו המגדל הגבוה ביותר של הקתדרלה, ולמעשה – אחד מסמלי העיר המובהקים ביותר. כדי להגיע אל נקודת התצפית שבראשו, יש לעלות ברגל בגרם מדרגות צר ומפותל הכולל כ-343 מדרגות (אין מעלית).
העלייה עצמה איננה קלה ודורשת מאמץ פיזי מסוים, אך רבים רואים בה חלק מהחוויה. במהלך העלייה ניתן לראות את מבנה האבן מבפנים ואת המרחב ההולך ונפתח ככל שמטפסים לגובה.
כשתגיעו לראש המגדל, תתגלה תצפית פנורמית מרהיבה על מרכז וינה והאזור הסובב. ניתן לראות מכאן את הגגות של העיר העתיקה, את מבני הציבור המרכזיים, וגם להתרשם מממדיו של הגג הצבעוני של הקתדרלה עצמה – מזווית ייחודית מאוד.
חשוב לציין שנקודת התצפית במגדל הדרום סגורה יחסית, כלומר – אין גישה ישירה לאוויר הפתוח, אלא צפייה דרך חלונות רשתיים.
- מגדל הצפון (Nordturm) – תצפית נגישה עם מעלית
המגדל הצפוני, לעומת זאת, לא הושלם מעולם לגובה המתוכנן, ולכן הוא נמוך יותר באופן משמעותי – כ-68 מטרים. עם זאת, הגישה אליו נוחה יותר והוא כולל מעלית שמובילה כמעט עד לראש המגדל.
זהו פתרון מצוין למי שמתקשה בעלייה רגלית או מעוניין בתצפית קצרה ונוחה יותר.
מנקודה זו ניתן להשקיף מקרוב מאוד על גג הרעפים המעוטר, לראות את פעמון הענק "פומרין" (Pummerin) – אחד הפעמונים הגדולים באירופה, וכן לצפות אל עבר העיר מזווית פחות גבוהה אך פתוחה יותר.
הקתדרלה שוכנת בלב אזור תוסס ומרכזי, וכדאי להמשיך מהסיור בתוכה לטיול רגלי בכיכר שמסביבה ובסמטאות הסמוכות.
סביב קתדרלת סטפנוס הקדוש משתרעת כיכר סטפנספלאץ (Stephansplatz), שהיא מהכיכרות המרכזיות והעמוסות ביותר בעיר וינה. הכיכר ממוקמת בלב הרובע הראשון – העיר העתיקה – ומהווה מוקד תיירותי, תחבורתי ומסחרי חשוב, המקשר בין רחובות הקניות הראשיים, מוקדי תרבות ואתרים היסטוריים.
הכיכר עצמה פתוחה להולכי רגל בלבד, מה שתורם לאווירה נינוחה ומאפשר לשוטט בה בחופשיות. היא מוקפת בבניינים היסטוריים, בתי קפה, חנויות יוקרה, דוכנים לתיירים ולעיתים גם מופעי רחוב. אחד המאפיינים הבולטים בה הוא שילוב בין ישן לחדש – לצד הקתדרלה הגותית המרשימה ניצב מבנה "Haas-Haus" המודרני, שנבנה בשנות ה־90 ומשקף את חזית הקתדרלה במראה זכוכית עכשווי.
מהכיכר יוצאים שני רחובות מרכזיים:
- קֵרְנְטְנֶר שטרסה (Kärntner Straße) – מדרחוב קניות מרכזי המחבר בין הקתדרלה לאופרה של וינה.
- גרַאבֶּן (Graben) – רחוב רחב שבו נמצאים בתי קפה מפורסמים, מזרקות, ועמוד המגפה (Pestsäule) – מונומנט מרשים שנבנה לאחר מגפת הדבר במאה ה־17.
לכיכר יש גם חשיבות תחבורתית – תחנת הרכבת התחתית Stephansplatz היא אחת המרכזיות בעיר, ומשמשת מוקד מעבר בין הקווים המרכזיים של הרכבת התחתית.
קתדרלת סטפנוס הקדוש היא אחד האתרים המרכזיים והמשמעותיים ביותר בוינה – הן מבחינה היסטורית והן מבחינה תיירותית. מדובר במבנה מרשים מבחוץ ומרתק מבפנים, שמגלם בתוכו מאות שנים של היסטוריה, אדריכלות, תרבות ודת.
הביקור במקום כולל אפשרות להתרשם מהחללים הפנימיים המעוטרים, לעלות לתצפיות מגובה רב, לרדת לסיורים תת-קרקעיים במרתפים, ולחוות את העיר מזוויות שונות – תרתי משמע. בין אם מדובר בעלייה למגדל הגבוה לתצפית פנורמית, בצפייה בגג הרעפים הססגוני, או בסיור קריפטה היסטורי – כל אחד יכול למצוא עניין באתר זה.
המיקום המרכזי של הקתדרלה בכיכר סטפנספלאץ, בלב העיר העתיקה, הופך אותה גם לנקודת פתיחה נוחה לטיול רגלי ברחובות וינה ההיסטורית. בזכות חשיבותה האדריכלית והתרבותית, נגישותה והאפשרויות הרבות שהיא מציעה – ביקור בקתדרלה נחשב לחלק בלתי נפרד מכל טיול בעיר.
שני – שבת: 06:00-22:00
ראשון: 07:00-22:00
העלייה למגדלים פתוחה בין השעות 09:00-17:30
אל היעד הבא
אל היעד הבא
אחרי שראינו את אי הדקלים המיוחד, נעבור למקום שגםם ממנו ניתן לראות את האי. אבל לא מסתם תצפית אלא מבריכת אינסוף מיוחדת. כדי להגיע ליעד הבא יש לרדת 2 קומות במעלית.
אתר נוסף במסלול שהוא לא חובה, אבל חשבנו שאולי יעניין אתכם
כנסיית פטר הקדוש
כנסיית פטר הקדוש נמצאת במרכזה ההיסטורי של וינה, לא הרחק מקתדרלת סטפנוס הקדוש, והיא נחשבת לאחת הכנסיות היפות בעיר. המבנה הנוכחי נבנה בתחילת המאה ה־18 בסגנון הבארוק, על בסיס כנסייה קדומה מהמאה ה־4 או ה־5. אף שמדובר בכנסייה קטנה יחסית, עיצובה הפנימי מרשים במיוחד, וכולל אלמנטים מוזהבים, ציורי קיר עשירים ותקרה מקושתת ומאוירת.
הביקור במקום אינו כרוך בתשלום ואינו מחייב זמן רב, מה שהופך אותו לאטרקציה נגישה ונוחה לשילוב במהלך סיור רגלי באזור. בחלק מהשעות מתקיימים במקום קונצרטים אינטימיים של מוזיקה קלאסית, שמהווים תוספת מעניינת לחוויית הביקור.
הכנסייה ממוקמת ברחוב צדדי בקרבת אזור הקניות והטיילת המרכזית, וניתן להגיע אליה בקלות תוך כדי טיול רגלי בעיר העתיקה. מדובר באתר שמתאים גם למבקרים שאינם שוחרי דת או אמנות, בזכות האדריכלות יוצאת הדופן והגישה הנוחה.
כאשר תגיעו לכנסיית פטר הקדוש, המראה הראשון שיכבוש את עיניכם הוא החזית המרשימה של המבנה הבארוקי. הכיפה הירוקה העצומה המיתמרת מעל מבנה האבן העתיק תופסת מיד את תשומת הלב, ומזמינה אתכם להיכנס ולגלות עולם אחר בתוככי וינה התוססת.
החלל הפנימי ידהים אתכם עם תקרות מקושטות בפרסקאות צבעוניים, המציגים סצנות מהברית החדשה ומהחיים של פטר הקדוש. האור החודר דרך החלונות המוכתמים שופך גוונים זהובים על הקירות המעוטרים ועל פסלים מרהיבים, הנראים כאילו הם מתעוררים לחיים.
כל פרט כאן מוקפד ופרופורציונלי, מהכיפה העגולה המוארת ועד לעיטורי העלים המוזהבים בקשתות. התחושה היא של עושר אינסופי – שילוב מופלא של אמנות, אדריכלות והיסטוריה, שישיאירו אתכם משתאים מול הפאר הזה.
כדי להבין את ההיסטוריה של כנסיית פטר הקדוש, עלינו לחזור אחורה לימי הביניים, אז נוסדה הכנסייה הראשונה באתר זה. הכנסייה המקורית נבנתה ככל הנראה במאה ה-4 או ה-5, והיא נחשבת לאחת הכנסיות הראשונות שהוקמו בוינה. היא הוקדשה לפטרוס הקדוש, אחד משנים עשר השליחים של ישו ואחד הקדושים המרכזיים בנצרות. עם זאת, המבנה הקדום הזה נחרב ונבנה מחדש מספר פעמים לאורך השנים, במיוחד בשל פגעי הזמן והמלחמות שהשפיעו על האזור. למרות זאת, הרעיון של בניית כנסייה לכבוד פטרוס הקדוש נשמר לאורך הדורות, והקשר הדתי החזק של האתר נשמר בעקביות.
הכנסייה הנוכחית כפי שאנו מכירים אותה היום נבנתה במאה ה-18 בסגנון הבארוק המפואר, אשר היה פופולרי מאוד באותה תקופה באירופה. הכנסייה נבנתה ביוזמתו של הקיסר לאופולד הראשון, שראה חשיבות רבה בבניית כנסייה חדשה ומפוארת על חורבות המבנה העתיק, שעמד שם מאז ימי הביניים.
בין האטרקציות הרבות של וינה, כנסיית פטר הקדוש היא דוגמה לאתר קטן שאינו תופס כותרות, אך בהחלט ראוי לעצירה. היא ממוקמת בין רחובות מרכזיים, נראית מבחוץ פשוטה יחסית, אך הכניסה אליה חושפת עולם אחר – עשיר בפרטים אדריכליים, יצירות אמנות וסגנון בארוקי דרמטי. מאחר שהכניסה חופשית והביקור קצר, ניתן לשלב אותה גם בלו”ז עמוס. זהו מקום שמדגים כיצד אטרקציה שאינה מרכזית במפות התיירות – יכולה להפתיע לטובה, במיוחד כאשר מדובר בחובבי אסתטיקה, עיצוב והיסטוריה אירופית.
Wiener Pestsäule
בלב רחוב גרבן (Graben) המרכזי וההומה של וינה, ניצב אחד המונומנטים הבולטים והסמליים בעיר – עמוד המגפה, המכונה גם "עמוד השילוש הקדוש". מדובר באנדרטה דתית־היסטורית מרשימה, שעוצרת את עיני העוברים ושבים בזכות גובהה, עיטוריה הרבים והסיפור ההיסטורי שמאחוריה. כשתגיעו למקום תראו עמוד מוזהב, מוקף דמויות פיסוליות רבות, המתרומם כלפי מעלה במבנה תלת־שכבתי עשיר בפרטים. עבור מטיילים בעיר, זוהי נקודת עצירה מסקרנת המשקפת את אחת התקופות הקשות בתולדות וינה – מגפת הדבר.
אלפי תושבים והותירה את העיר באבל ובפחד. הקיסר לאופולד הראשון, שברח מהעיר בזמן ההתפרצות, נשבע להקים אנדרטה לאות תודה אם וינה תינצל מהמגפה.
הקמת העמוד החלה עוד במהלך שנות ה־80 של המאה ה־17, והושלמה סופית בשנת 1693. את מלאכת הפיסול והעיצוב הובילו כמה אמנים ידועים של התקופה, בהם מתיאס ראוק (Matthias Rauchmiller), יוהאן ברנהרד פישר פון ארלך (Johann Bernhard Fischer von Erlach), ופול שטראודל (Paul Strudel), כשכל אחד מהם תרם את חלקו לשכבות השונות של העמוד.
העמוד מהווה דוגמה מובהקת לאמנות הבארוק האוסטרית. הוא בנוי מבסיס שיש מסיבי, עליו נשענת מערכת דינמית של פסלים בדמות מלאכים, קדושים, ודמויות אלגוריות. העיצוב הדרמטי והאנכי יוצר תחושת תנועה כלפי מעלה, כאשר במרכזו עומד פסל מוזהב של השילוש הקדוש – האב, הבן ורוח הקודש – מעל ענני שיש.
העיטורים כוללים סצנות דתיות המסמלות את הניצחון על המגפה, את אמונתו של הקיסר, ואת דמותה של "העיר וינה" כדמות נשית כורעת, הפונה לתפילה. השימוש בזהב ובשיש הלבן יוצר ניגוד עז, שמעצים את הנוכחות של המבנה ברחוב.
דמותו של הקיסר לאופולד הראשון נראית בבירור באחת מפינות הבסיס, כשהוא כורע ברך ומתפלל. תיאור זה, שהוזמן על ידו עצמו, אינו מקרי – הוא משלב הבעת אמונה דתית עם מסר פוליטי: הקיסר מוצג כשליח האל, שמקבל את הסמכות לשלוט מתוך הכנעה לכוח עליון. בכך העמוד משמש לא רק זיכרון לאירוע קשה, אלא גם אמצעי לתעמולה מלכותית מחושבת, המעבירה מסר של שלטון חזק אך כפוף לרצון האל.
עמוד המגפה בוינה הוא מונומנט בעל ערך היסטורי, אדריכלי ותרבותי. הוא משלב סיפור מקומי של התמודדות עם מגפה קטלנית יחד עם ביטוי חזותי לאמנות הבארוק ולשלטון ההאבסבורגי. מי שמטייל במרכז העיר יתקשה להתעלם ממנו, ולא בכדי – זהו אתר שמומלץ לעצור לידו, להתבונן בפרטים ולהיזכר בתקופות שבהן עיר שלמה חיפשה תקווה – ומצאה אותה.
אל היעד הבא
אל היעד הבא
אחרי שנחתם ונהנתם בבריכה, תוכלו להמשיל אל היעד הבא. בו תוכלו לבחור האם להמשיך את היום ברגוע, או לעלות על אחת מהאטרקציות האקסטרימיות. מתוך הקניון ניתן לצאת אל תחנת Nakheel Mall שם תעלו על קו רכבת מיוחד שנוסע לאורך הגזע של הדקל ונקרא פאלם מונורייל ותסעו בו עד לתחנת Palm Gateway ביציאה מהתחנה תעלו על קו אוטובוס מספר 8 ותסעו אל תחנת Jumeirah Beach Residence, התחנה ממוקמת ממש בלב המרינה.
אתר נוסף במסלול שהוא לא חובה, אבל חשבנו שאולי יעניין אתכם
בלב המרכז ההיסטורי של וינה, ברחוב Dorotheergasse , שוכן אחד המוסדות התרבותיים החשובים ביותר של הקהילה היהודית באוסטריה – המוזיאון היהודי של וינה.
המוזיאון פועל במבנה היסטורי בשם Palais Eskeles, שהותאם בקפידה למטרה זו. הוא נחשב לאחד המוזיאונים היהודיים הוותיקים בעולם – כבר בשנת 1895 פעל בעיר מוזיאון יהודי ראשון מסוגו, שנסגר עם עליית הנאצים לשלטון. המוזיאון הנוכחי, שנפתח לקהל בשנת 1993, נבנה על יסודות המוזיאון ההיסטורי הותיק וממשיך את דרכו.
במוזיאון ישנם תערוכות קבועות לצד תערוכות מתחלפות, המעניקות מבט רחב על יהדות וינה בתקופות של שגשוג, דרך רדיפות, ועד להתחדשות החיים היהודיים בעיר כיום. בביקור במוזיאון תראו נקודת מבט מעמיקה שאינה מופיעה במסלולי טיול שגרתיים, ונותן הקשר היסטורי חשוב לביקור בעיר שמילאה תפקיד מרכזי בתולדות יהדות אירופה.
שימו לב כי המוזיאון היהודי של וינה פועל בשני אתרים שונים בעיר, שכל אחד מהם מתמקד בתקופה אחרת ובזווית שונה של ההיסטוריה היהודית המקומית:
המוזיאון היהודי ברחוב Dorotheergasse – זהו האתר המרכזי והגדול יותר, בו מתמקדות רוב התערוכות. הוא עוסק בעיקר בתולדות הקהילה היהודית בווינה מהעת החדשה ועד ימינו. התצוגות כוללות חפצי יודאיקה, מסמכים היסטוריים, אמנות יהודית, וסיפורה של הקהילה היהודית בעיר – כולל פרק השואה וההתחדשות שלאחריה.
המוזיאון היהודי בכיכר Judenplatz – זהו סניף נוסף של המוזיאון, הנמצא במרחק הליכה קצר מהראשי, ומתמקד בהיסטוריה של יהדות וינה בימי הביניים. האתר נבנה בסמוך לשרידים של בית כנסת מהמאה ה־13 שנחשף בחפירות ארכאולוגיות, והוא כולל גם תצוגה על חיי הקהילה באותה תקופה.
שני האתרים שייכים לאותו מוסד, אך כל אחד מהם מספק מבט אחר – האחד על ההווה והעת החדשה, והשני על העבר הרחוק. ניתן לרכוש כרטיס משולב לשני האתרים.
מה רואים במוזיאון?
המוזיאון מציג אוספים היסטוריים, תערוכות קבע ותערוכות מתחלפות. בין המוצגים ניתן לראות:
חפצי יודאיקה עתיקים מרחבי אירופה.
תיעוד חזותי וכתוב של חיי הקהילה היהודית בווינה לאורך מאות שנים.
חפצים אישיים ומסמכים מתקופת השואה.
יצירות אמנות של אמנים יהודים אוסטרים.
תערוכות נושאיות מתחלפות שעוסקות בנושאים עכשוויים – כמו זהות יהודית, אנטישמיות, תרבות עירונית יהודית ועוד.
תצוגת הקבע המרכזית נקראת „Unsere Stadt! Jüdisches Wien bis heute“ (“העיר שלנו! וינה היהודית עד היום”), ומעניקה סקירה רחבה של תולדות היהודים בעיר, עם דגש על הקשר הרציף – גם אחרי חורבן הקהילה בשואה.
יצירות ופריטים שלא כדאי לפספס:
אוסף היודאיקה של מקס ברגר
זהו אחד האוספים המרשימים והחשובים ביותר במוזיאון. מקס ברגר, תעשיין יהודי מווינה, אסף לאורך חייו מאות פריטי יודאיקה מאירופה של המאות ה־18–20. האוסף כולל גביעי קידוש, חנוכיות, תבליטים, מגילות אסתר מעוטרות, תיבות צדקה, רימונים לספרי תורה, ועוד פריטים שנעשו בעבודת יד מדויקת. האוסף מציג את העושר האסתטי והסימבולי של האמנות היהודית הקהילתית והביתית, ונותן הצצה לאופן בו יהודים חיו, חגגו ושמרו על מסורתם לאורך הדורות.
מסמכים אישיים ומכתבים מתקופת השואה
המוזיאון מציג תיעוד אותנטי מתקופת הרדיפות הנאציות – מכתבים מקוריים שנשלחו ממשפחות יהודיות, מסמכי גירוש, תעודות זהות עם חותמות נאציות, וצילומים אישיים של משפחות שנספו. אלו פריטים מטלטלים אך חשובים, הממחישים את השבר שפקד את הקהילה. מדובר בפריטים בעלי ערך היסטורי מהשורה הראשונה.
תערוכה על חיי היומיום של יהודי וינה
במסגרת תערוכת הקבע "העיר שלנו", מוצגים פריטים מהשגרה העירונית של יהודים בווינה – כולל פרסומות לעסקים יהודיים, תעודות מקצועיות, תלבושות מקוריות מבתי אופנה יהודיים שפעלו בעיר, כלי נגינה, וספרי לימוד מבתי ספר יהודיים. התצוגה בוחנת את החיים היהודיים כתופעה תרבותית עירונית, תוך התמקדות בתקופה שלפני השואה ובעשורים שלאחריה.
יצירות אמנות של אמנים יהודיים אוסטריים
המוזיאון מחזיק ביצירות של אמנים יהודים שפעלו בווינה לפני ואחרי המלחמה, חלקם נודעו גם מחוץ לאוסטריה. אמנם אין כאן תצוגה מוזיאלית קלאסית של אמנות, אך תערוכות מתחלפות רבות עוסקות בקשר בין זהות יהודית לאמנות. מבקרים יכולים לצפות בעבודות גרפיקה, כרזות מקוריות של תיאטרון יידיש, ועבודות צילום תיעודיות.
פריטים ששוחזרו או הוחזרו אחרי המלחמה
חלק מהמוצגים הושבו לקהילה היהודית לאחר שהוחרמו בתקופת הרייך השלישי. יש לכך ערך מיוחד – שכן מדובר באובייקטים שהיו חלק מהחיים היהודיים בעיר עצמה, וחזרו למקומם ההיסטורי. המוזיאון מציין את תהליך השבתם ומספר את סיפורם של כלים וחפצים ששימשו קהילות, בתי כנסת ופרטיים – וחזרו לאחר עשרות שנים.
עבור תיירים יהודים, זהו מקום בעל משמעות סמלית ורגשית עמוקה. הוא מאפשר חיבור להיסטוריה יהודית עשירה, שהייתה חלק בלתי נפרד מהוויית העיר לפני השואה. ביקור במוזיאון מהווה הזדמנות להיזכר, להבין ולהעריך את התרבות היהודית שהתקיימה כאן במשך מאות שנים – ואף חזרה לפעול במידה מסוימת בעשורים האחרונים.
ביקור מעמיק במוזיאון חושף שכבות של סיפור – לא רק היסטוריה יהודית כללית, אלא גם סיפורים אישיים שמתחברים יחד לפסיפס מורכב של תרבות וזהות. גם מי שאינו מומחה לאמנות יוכל לזהות את חשיבותם של פריטים אלו ולחוש את עומק המסר שהם נושאים.
השעון הזה הוא באובייקט יוצא דופן בנוף העירוני, שאינו מושך תשומת לב מידית אך כולל מרכיבים אמנותיים והיסטוריים שמבדילים אותו משעונים ציבוריים אחרים ברחבי העיר.
השעון, שנבנה בראשית המאה ה־20, משלב בין מנגנון מכני לבין אלמנטים חזותיים ומוזיקליים, ומציג תצוגות משתנות בכל שעה עגולה לאורך היום. המבנה שמעליו הוא חלק מהיסטוריה מקומית של בנייני ביטוח, אך המופע שמתקיים בו – בעיקר בשעה 12:00 – הפך אותו לנקודת עניין עבור תיירים שמתעניינים בעיצוב, סמלים תרבותיים ותצוגות אנימציה מכניות.
שעון אנקר מותקן בגובה, מעל מעבר המחבר בין שני חלקי בניין ברחוב Hoher Markt שברובע הראשון של וינה. מדובר בשעון דקורטיבי גדול ומורכב, המשלב עיטורי מתכת, ציורים, מספרים רומיים, לוח שנה, ודמויות תלת־ממדיות הנעות על מסילה. מבט חטוף על השעון מגלה את הסגנון האמנותי המובהק שלו – עיצוב ארט נובו עשיר בפרטים, המשלב בין מוטיבים דקורטיביים לסמלים היסטוריים.
מי שעובר ליד השעון במהלך היום, יבחין בדמות אחת בלבד הניצבת במרכזו. דמות זו משתנה מדי שעה עגולה, והיא נעה על גבי המסילה המרכזית של השעון ומייצגת אחת מתוך שתים־עשרה דמויות היסטוריות שנבחרו לסמל את עברה של אוסטריה. התצוגה מלווה בצלילים מוזיקליים המתאימים לאותה דמות. כל שעה נמשכת התצוגה מספר שניות בלבד, ומיד לאחר מכן הדמות נעלמת, עד לשעה הבאה.
התצוגה המרכזית מתקיימת פעם אחת ביום בלבד – בדיוק בשעה 12:00 בצהריים. בשעה זו עוברות כל שתים־עשרה הדמויות בזו אחר זו מול עיני הצופים. כל אחת מופיעה לרגע קצר, בליווי קטע מוזיקלי נפרד. התצוגה כולה נמשכת מספר דקות ומהווה את הרגע שבו השעון מושך אליו את מירב תשומת הלב מצד מבקרים. זוהי ההזדמנות לראות את כל הדמויות, להתרשם מהעיצוב הכולל, ולהבין את הרעיון ההיסטורי שמאחורי המנגנון.
שעון אנקר נבנה בתחילת המאה ה־20, ביוזמת חברת הביטוח האוסטרית "אנקר" (Anker-Versicherung), ששכנה באותה תקופה בבניין הסמוך. המטרה הייתה ליצור פרויקט אמנותי שיקשט את מעבר הבניינים שבבעלות החברה ויהפוך לסמל ציבורי. עבודות הבנייה החלו בשנת 1911 והסתיימו בשנת 1914, כשלאחר השלמתו הפך השעון לאחת הדוגמאות הידועות בעיר לסגנון האר-נובו.
את השעון תכנן הצייר והאמן פרנץ מטש (Franz von Matsch), מטש שילב בשעון יסודות טיפוסיים לסגנון התקופה: עיטורי מתכת מורכבים, סמלים היסטוריים, ופירוט עשיר של דמויות ושל מבנים. העיצוב הותאם למנגנון טכני מורכב שנבנה במיוחד עבור המיקום הייחודי שבו הוצב השעון – מעל רחוב ראשי, בין שני חלקי בניין.
עם השנים הפך שעון אנקר לאלמנט מוכר בנוף העירוני של וינה. אף על פי שאינו נמצא בין האתרים המפורסמים ביותר בעיר, הוא נתפס כיצירה המשקפת תקופה ייחודית באמנות האוסטרית, וממשיך למשוך מבקרים שמתעניינים בהיסטוריה מקומית, עיצוב ואדריכלות עירונית. השעון שופץ ושומר לאורך השנים, וממשיך לפעול עד היום בדיוק רב, בהתאם לתכנון המקורי.
בין 12 הדמויות המופיעות בשעון ניתן למצוא את:
הקיסר מרקוס אורליוס, קארל הגדול, רודולף הראשון, הקיסרית מריה תרזה, הנסיך אויגן מסבויה,המוזיקאי יוזף היידן ועוד.
כל דמות מלווה במוזיקה תקופתית ומייצגת שלב שונה בהתפתחות ההיסטורית של אוסטריה. מיקומם המדויק ברצף נועד להדגיש את הקשר הכרונולוגי שבין הדמויות.
בסמוך לשעון, במרכז הכיכר, נמצאת מזרקת נישואי מרים (Vermählungsbrunnen), מזרקה בארוקית מהמאה ה־18 המתארת את סצנת האירוסין של מרים הקדושה ויוסף. המזרקה מעוטרת בפסלים דתיים ומבנים אדריכליים עשירים בפרטים, והיא שוחזרה ושומרה לאורך השנים.
למרות גודלו הצנוע, השעון מהווה דוגמה מעניינת לשילוב בין אמנות, טכנולוגיה והיסטוריה. כשמבקרים בו זוכים להצצה לא רק למופע חזותי, אלא גם לסיפור תרבותי המשקף את רוח התקופה בה נבנה. מי שמתעניין בפרטים הקטנים של העיר, ימצא בו נקודת עצירה ששווה להכיר.
Judenplatz
מדובר בכיכר שקטה ואלגנטית למראה, אך בעלת עומק היסטורי כבד משקל. כאן עמד בעבר המרכז הדתי, החברתי והכלכלי של הקהילה היהודית בימי הביניים, אחת הקהילות היהודיות החשובות והבולטות ביותר במרחב הדובר גרמנית באותה תקופה.
האמנית הבריטית רייצ'ל וייטריד. החיבור בין עבר קדום לטראומה מודרנית הופך את גיגר היהודים לאתר ביקור בעל ערך היסטורי ותרבותי גם יחד.
למרות שהכיכר עצמה איננה גדולה, השהות בה מזמינה התבוננות והעמקה. היא כוללת את המוזיאון היהודי, את אתר החפירות של בית הכנסת העתיק, ואת האנדרטה שהפכה לאחד מסמלי זיכרון השואה הבולטים בעיר. עבור מטיילים המתעניינים בהיסטוריה של יהדות אירופה, המקום הזה מספק הצצה ישירה, לא מתווכת, אל פרק מרכזי אך לא תמיד מדובר..
בכיכר היהודים ובסביבתה המיידית נמצאים שלושה מוקדים עיקריים שכל אחד מהם ממלא תפקיד שונה אך משלים בהבנת ההיסטוריה היהודית של וינה:
האנדרטה לזכר קורבנות השואה (Holocaust-Mahnmal)
במרכז הכיכר ניצבת אנדרטה מאבן בטון אפורה, בצורת קובייה חלולה המדמה ספריה הפוכה – קירותיה החיצוניים נראים כמדפי ספרים שהכריכות שלהן פונות פנימה. אין כותרים על הספרים – רמז לעושר התרבותי שאבד. בצד האנדרטה חקוקים שמות מחוזות אוסטריים, ומתחתם כיתוב המוקדש ל-65,000 יהודים אוסטרים שנספו בשואה.
האנדרטה נחנכה בשנת 2000 על ידי נשיא אוסטריה דאז, תוצאה של תהליך ממושך של עימותים ציבוריים וזיכרון קולקטיבי. היא נוצרה על ידי האמנית הבריטית רייצ'ל וייטריד (Rachel Whiteread), ונחשבת לאחת מיצירות האמנות הציבורית הבולטות בעיר, הן מבחינת אסתטיקה והן מבחינה פוליטית-חברתית.
האנדרטה ממוקמת במרכז הכיכר לא במקרה – היא מסמנת את המרכז הסימבולי של ההיסטוריה היהודית שנכחדה. זהו אתר שמהווה עדות לזיכרון ועמידה מוסרית של העיר מול עברה.
מוזיאון כיכר היהודים (Judenplatz Museum)
המוזיאון ממוקם במבנה היסטורי באחת הפינות של הכיכר. הקומה העליונה מוקדשת להצגת חיי הקהילה היהודית בוינה בימי הביניים: מסמכים, ממצאים ארכיאולוגיים, מודלים של בתי כנסת, עדויות על חיי יום-יום, מוסדות חינוך, וכתבים יהודיים שנשתמרו.
המוזיאון מופעל על ידי המוזיאון היהודי של וינה , והוא נפתח לציבור בשנת 2000, כחלק מהפרויקט הרחב של שימור ההיסטוריה היהודית בוינה. במהלך חפירות שנעשו במקום בשנות ה-90, התגלו שרידים של בית הכנסת המרכזי של הקהילה היהודית מימי הביניים – וזה הפך לאחד מהמרכזים הארכיאולוגיים החשובים בעיר.
המוזיאון מציע תערוכות קבועות ומתחלפות, מידע היסטורי נגיש, ואפשרות לרדת אל אתר החפירות שמתחתיו. בו תוכלו לראות את יסודות בית הכנסת מהמאה ה-13, מלוּוים בשילוט אינפורמטיבי.
זהו המוזיאון היחיד באוסטריה שמתמקד ביהדות וינה של ימי הביניים. עבור מי שמתעניין בהיסטוריה של יהדות אשכנז, המקום מספק תמונה מעמיקה של קהילה מפותחת שהושמדה באכזריות במהלך גירוש יהודי וינה ב-1421 (פרשת Wiener Gesera).
אתר החפירות של בית הכנסת מימי הביניים (Mittelalterliche Synagoge)
החלק התת-קרקעי של המוזיאון חושף את יסודות בית הכנסת המרכזי של יהדות וינה לפני הגירוש. ניתן לראות את קירות המבנה, את מקומו של ארון הקודש, ואת צורת החללים הפנימיים. המבקרים עוברים על גשר עילי שמעל האתר ונעים בין עמדות הסבר.
הבית נבנה במאה ה-13 ושימש כמרכז דתי, קהילתי וחברתי. לאחר גירוש יהודי וינה ב-1421 וההחרבה של הרובע היהודי, המבנה הושמד – אך היסודות נשמרו מתחת לקרקע עד לחשיפתם במאה ה-20.
האתר הוא חלק מהמוזיאון, והביקור בו מלווה בהסברים כתובים ואודיו. זהו תיעוד פיזי ממשי של קיום יהודי שנטמן מתחת לפני השטח במשך מאות שנים.
ייחודו של כיכר היהודים טמון בשילוב יוצא הדופן שהוא מציע בין שלושה רבדים משלימים: תיעוד פיזי, הנצחה מודרנית ותוכן היסטורי. מצד אחד, ניתן לראות במקום שרידים ממשיים של בית הכנסת מימי הביניים – יסודות האבן ששרדו מאות שנים מתחת לפני השטח. מצד שני, האנדרטה שבמרכז הכיכר מספקת ביטוי עכשווי ומכבד לזיכרון קורבנות השואה. ובנוסף, מוזיאון היהודים מציג הקשר היסטורי רחב ומעמיק לחיי הקהילה היהודית בעיר. השילוב בין שלושת המרכיבים האלו – המוחשי, הסימבולי וההסברתי – הופך את האתר לחריג בנוף אתרי הזיכרון באירופה, ומאפשר למבקר להתחבר לסיפור היהודי של וינה לא רק דרך מידע, אלא גם דרך חוויה ישירה של מקום.
אל היעד הבא
אל היעד הבא
לקראת סוף היום נגיע ליעד האחרון שלנו ליום זה, מומלץ להגיע אליו לקראת השקיעה כדי להנות ממנו גם באור יום, להתרשם מהשקיעה המדהימה של העיר ולראות את דובאי שכל אורותיה מתחילים אט אט להידלק. עין דובאי נמצא בחלק הדרום מערבי של המרינה כדי להגיע אליו תחצו את Bluewaters pedestrian bridge, לאחר חציית הגשר פנו ימינה עד שתגיעו לכניסה לגלגל הענק של דובאי.
Stadttempel
יש מקומות שצריך לעצור לרגע כדי להבין את המשמעות שלהם – ובית הכנסת הגדול של וינה הוא בדיוק כזה. לא תראו אותו מרחוק, אין לו צריחים גבוהים או חזית מפוארת שקוראת לתיירים לעצור. הוא שוכן בין בנייני מגורים ברחוב צדדי, כמעט נחבא מהעין. אבל ברגע שנכנסים, התחושה משתנה.
גודל או עושר, אלא בגלל תחושת ההיסטוריה שנמצאת באוויר. כל פרט במקום הזה – מהקירות ועד סידור הספסלים – מזכיר שהמקום הזה קיים כבר קרוב למאתיים שנה, ושהוא שרד תקופות לא פשוטות.
בית הכנסת הגדול של וינה, הידוע בשם Stadttempel, הוא בית הכנסת המרכזי של הקהילה היהודית בעיר מאז המאה ה־19, ולמעשה המקום היחיד בעיר שנותר פעיל לאורך זמן כה רב. הוא נבנה בין השנים 1824 ל־1826, בתקופה שבה חלו מגבלות חמורות על בניית מוסדות דת יהודיים – ובמיוחד על נראותם כלפי הרחוב. החוק קבע כי רק מבנים דתיים נוצריים יכולים להיות גלויים לעין הציבור, ולכן בית הכנסת תוכנן כחלק ממתחם מגורים סגור, כך שחזיתו מוסתרת לחלוטין מהרחוב.
המבנה תוכנן בסגנון נאו־קלאסי, עם חלל מרכזי עגול, עמודים בסגנון קורינתי ותקרה מעוטרת בכיפה. למרות הפשטות החיצונית, הפנים של המבנה מרשים, ומשקף ניסיון לשמר צביון מכובד תחת מגבלות אדריכליות ודתיות.
במהלך ליל הבדולח, ב־9 בנובמבר 1938, בתי כנסת רבים ברחבי וינה הועלו באש ונהרסו. בית הכנסת הגדול שרד את הלילה הזה בשל מיקומו והחשש שהצתתו תגרום לשריפה בשכונה כולה. עובדה זו הפכה אותו, בדיעבד, לבית הכנסת ההיסטורי היחיד בעיר שנותר שלם מתקופה זו.
לאחר מלחמת העולם השנייה שוקם המקום, והוא ממשיך לשמש כמרכז הדתי והקהילתי של יהדות וינה. מעבר לערכו ההיסטורי, מדובר באתר חי – מתקיימות בו תפילות, טקסים וסיורים מודרכים, והוא מהווה עדות חיה לקיומה ולהתחדשותה של קהילה יהודית בעיר שעברה טלטלות רבות.
הכניסה לבית הכנסת הגדול של וינה (Stadttempel) מתאפשרת אך ורק במסגרת סיור מודרך. הסיורים מתקיימים בימים שני עד שישי בשעה 10:00 בבוקר, ונערכים בשפות אנגלית וגרמנית, בהתאם ליום. ההשתתפות בסיור מחייבת הרשמה מראש דרך האתר הרשמי של הקהילה היהודית בוינה או באמצעות פלטפורמות הזמנת סיורים מקוונות.
הסיור נמשך כשעה וכולל כניסה לאולם התפילה המרכזי, הסברים על ההיסטוריה של המבנה והקהילה, וכן סקירה של האלמנטים האדריכליים והתרבותיים הבולטים. המדריכים הם לרוב חברים פעילים בקהילה היהודית המקומית, מה שמאפשר למבקרים לקבל תובנות ישירות על החיים היהודיים בוינה בעבר ובהווה.
בית הכנסת הגדול של וינה אולי לא מושך תשומת לב מבחוץ – אבל כל מי שנכנס אליו מגלה מבנה שמספר סיפור עמוק יותר מכל שלט רחוב. הוא עדות שקטה לעבר עשיר, למאבק על נוכחות יהודית בעיר, ולחיים שמתחדשים למרות הכול. הסגנון האדריכלי, ההיסטוריה שמונחת בין הקירות, והאווירה שמורגשת כבר מהצעד הראשון פנימה – כולם יחד יוצרים חוויית ביקור שמדברת בשפה שונה מזו של אתרי תיירות רגילים.
שני – שישי: 10:00-11:00
Donauturm
יש מקומות שאי אפשר באמת להבין אותם עד שרואים אותם מלמעלה. מגדל הדנובה הוא בדיוק מקום כזה – לא אתר שמבקרים בו בשביל “לסמן וי”, אלא נקודת תצפית שמציעה מבט שונה לגמרי על העיר כולה. לא מבט של מדריך טיולים, אלא של גובה, של שקט, ושל פרופורציה.
ההרים באופק – כל פרט נחשף בזווית מלאה, נקייה, כזו שלא מתקבלת בשום טיול רגלי. זוהי לא רק תצפית – זו דרך להתחיל את הביקור בעיר ממקום גבוה, תרתי משמע.
החוויה לא מתאימה רק לחובבי צילום או נופים. גם מי שלא נמשך במיוחד לגבהים מגלה כאן משהו אחר – רוגע מסוים, מבט כללי, תודעה שקטה יותר. אין מוזיאונים, אין מדריכים, אין תור ארוך – רק רגע שבו העיר פרושה לפניך, ואתה מחליט איך להסתכל עליה.
במובנים רבים, מגדל הדנובה לא מספר את סיפור העיר – הוא פשוט מאפשר לראות אותו. וזה לעיתים קרובות הרבה יותר משמעותי.
מגדל הדנובה (Donauturm) נבנה בין השנים 1962–1964 כחלק מתכנון כולל של פארק ציבורי גדול בצפון וינה – הדונאו פארק (Donaupark), לקראת תערוכת הגננות הבינלאומית שנערכה בעיר בשנת 1964 (Internationale Gartenschau). התערוכה נועדה להציג הישגים בתחום התכנון הנופי והעיצוב העירוני, והמגדל נבחר לשמש כסמל המרכזי של המתחם וכאטרקציה אדריכלית-מודרנית שתמשוך קהל מקומי ובינלאומי.
השימוש המקורי של המגדל היה תצפית עבור קהל התערוכה וחוויה תיירותית שתקנה למבקרים מבט פנורמי על האזור כולו. מאז הקמתו ועד היום נשמר השימוש הציבורי בו, והמבנה ממשיך לשמש כנקודת תצפית מרכזית וכאתר ביקור פופולרי.
המיקום שלו – באזור פתוח סמוך לגדת הדנובה – נבחר כדי לאפשר תצפית ללא הפרעה לכל הכיוונים, וכן כחלק משיקום אזור שהיה מוזנח עד אז. הבנייה במקום זה נועדה גם להדגיש את המעבר של וינה לעיר מודרנית, המחברת בין טבע, אדריכלות ופנאי אורבני.
קומת התצפית של מגדל הדנובה ממוקמת בגובה של כ־150 מטר, והיא מהווה את אחת מנקודות התצפית המרשימות ביותר בוינה. מדובר במרפסת סגורה וממוזגת, עם חלונות זכוכית רחבים שמקיפים את הקומה כולה ומאפשרים תצפית של 360 מעלות. במזג אוויר נעים, ניתן לצאת גם למרפסת החיצונית הגבוהה יותר, בגובה של כ־160 מטר, לתצפית פתוחה תחת כיפת השמיים. מהתצפית ניתן לזהות בבירור את מרכז העיר, את נהר הדנובה על שלוחותיו, את פארק פראטר עם הגלגל הענק, אזורי מגורים רחבי ידיים, ואף את הרי הקרפטים הרחוקים בימים בהירים במיוחד. בחלל התצפית תמצאו שלטים עם הסברים לגבי הנוף הנשקף – כלי עזר שמקל על ההתמצאות ומוסיף ערך לביקור.
מעל קומות התצפית פועלות שתי מסעדות – מסעדה ובית קפה, כאשר גולת הכותרת היא המסעדה המסתובבת (Turm Restaurant) שנמצאת בגובה של כ־170 מטר. זוהי מסעדה יוקרתית יחסית המציעה תפריט אוסטרי מודרני, כאשר הייחוד שלה הוא בכך שהיא מבצעת סיבוב מלא בכל כ־26 דקות. כך, תוך כדי הסעודה, המבקרים נהנים מהנוף המתחלף של העיר בלי לקום מהכיסא. זוהי חוויה שונה מתצפית רגילה: לא רק צפייה בעמידה אלא שהייה רגועה, עם שירות מלא, תוך צפייה בנוף שמסתובב לאט סביב השולחן. עבור מי שמבקש לשלב תצפית עם חוויה קולינרית נעימה – מדובר באפשרות יוצאת דופן, אם כי נדרשת לרוב הזמנה מראש.
רבים מהמבקרים מתלבטים מתי כדאי לעלות למגדל – בשעות היום או דווקא בערב. כל אחת מהאפשרויות מציעה חוויה שונה: תצפית ביום מאפשרת מבט רחב וברור על וינה כולה – מהמרכז ההיסטורי ועד הפרברים, כולל נהר הדנובה וההרים שבאופק. לעומת זאת, תצפית לילית חושפת עיר מוארת באווירה שקטה יותר, עם אורות מנצנצים, רחובות מוארים ונוף שמרגיש אחר לגמרי. הבחירה בין השתיים תלויה בהעדפה אישית – מי שמחפש ראות מרבית ייהנה בשעות היום, ומי שמעדיף אווירה נעימה ורגועה יותר – יעדיף את שעות הערב. שתי האפשרויות מומלצות, וכל אחת מהן מציעה מבט אחר על העיר, תרתי משמע.
שני – שישי: 10:00-22:30
