הרובע היהודי
נקרא גם הגטו או רובע סנטאנג'לו.
ברומא, עיר עתיקה וקוסמופוליטית, שוכן לו עולם נסתר: הרובע היהודי. סמטאות צרות וקסומות, ריחות משכרים של אוכל יהודי מסורתי, וקהילה יהודית ותיקה וחמה – כל אלה מחכים לכם בביקור ברובע המרתק הזה.
הרובע היהודי ברומא הוא כמו ספר היסטוריה פתוח. בין כתליו חבויים סיפורים מרתקים על גלות ועל פריחה, על חיים ועל מוות, על אהבה ועל אכזבה. סיפורים שמרכיבים יחדיו את הפסיפס המרהיב של יהדות רומא.
הרובע היהודי ברומא הוא לא רק מקום, הוא חוויה. חוויה של טעמים, ריחות, קולות וצבעים. חוויה שתיקח אתכם למסע אל העבר, ותחזיר אתכם להווה עם זיכרונות בלתי נשכחים.
ההיסטוריה של הרובע היהודי ברומא מתחילה בעת העתיקה, כאשר יהודים החלו להתיישב בעיר עוד בתקופת הרפובליקה הרומית. עם השנים, הקהילה היהודית הרחיבה את פעילותה והפכה לחלק בלתי נפרד מהרקמה החברתית והכלכלית של רומא. אך, הפנייה הגדולה בהיסטוריה של הרובע היהודי הגיעה בשנת 1555, כאשר האפיפיור פאולוס הרביעי מחליט, כי לא יכול להיות שברומא שהיא עיר קתולית גרים תושבים שווי זכויות אשר היו שותפים לרצח של ישו. לכן, האפיפיור מורה כי על כל היהודים לגור בגטו וכי יש להם חצי שנה על מנת למכור את כל רכושם ועסקיהם ולעבור להתגורר בגטו.
הגטו היהודי ברומא היה אחד הראשונים מסוגו באירופה והפך לדוגמה לגטאות אחרים ברחבי היבשת. השטח שנבחר לגטו היה אזור שמראש היה ידוע כי קשה לגור בו ולקיים בו שגרת חיים נורמלית, האזור היה מוכה בקדחות ובהצפות של נהר הטיבר. תנאי החיים בתוך הגטו היו קשים ביותר – המקום היה צפוף, עם היגיינה לקויה ותנאים בריאותיים גרועים. בנוסף, היהודים נאלצו לעמוד במגבלות רבות, כולל הגבלות מקצועיות ופיננסיות ששמו אותם בחסרון כלכלי גדול.
למרות הקשיים, הקהילה היהודית ברומא לא הפסיקה לפרוח ולתרום לחיי העיר בתחומים שונים. היא הקימה בתי ספר, בתי חולים ומוסדות תרבות ודת, ששימשו לא רק את הקהילה היהודית אלא גם את תושבי רומא כולם. במהלך השנים, הגטו עבר תהליכים של שינוי והתחדשות, במיוחד לאחר איחוד איטליה במאה ה-19, כאשר החוקים האנטי-יהודיים בוטלו והגטו פורק בפועל. בתחילת המאה ה-20, הרובע היהודי עבר תהליכי שיקום ובנייה מחדש, ששינו את פניו של המקום. רחובות הורחבו, בניינים חדשים נבנו, והרובע הפך להיות מרכז תרבותי וסוציאלי חשוב בעיר. השינוי הגדול הבא הגיע בתקופת השואה, כאשר יהודי רומא נרדפו ונשלחו למחנות השמדה. הקהילה סבלה מאובדן רב, אך הצליחה לשרוד ולהתאושש מהאסון הזה.
היום, הרובע היהודי ברומא הוא מרכז תיירותי פופולרי, המציע למבקרים חוויה תרבותית עשירה, מסעדות מעולות, והזדמנות ללמוד על היסטוריה עתיקה ומרתקת. הרובע מציע גם תזכורת חשובה לסובלנות ולחשיבות ההבנה ההדדית בין תרבויות שונות.
במהלך השנים, הרובע היהודי ברומא התאושש מהכאב והאסון שעבר עליו והפך לסמל של עמידות, חוסן ותקווה. הוא ממשיך לספר את סיפורה של הקהילה היהודית ברומא, מוריש את העבר לדורות הבאים ומציע חוויה עשירה ומרתקת לכל מי שמבקר בו.
הרובע היהודי ברומא, כמו רובעים יהודיים אחרים באירופה, מתאפיין בסגנון בנייה ייחודי המשקף את ההיסטוריה העשירה והמורכבת של המקום. הבנייה ברובע התפתחה ושונתה לאורך השנים, מתוך הצורך להתמודד עם מגבלות המרחב והחוקים האנטי-יהודיים שהוטלו על ידי הכנסייה והמדינה.
בתקופת הגטו, הבניין ברובע היה אקלקטי, כאשר היהודים נאלצו לבנות ולהתפשט כלפי מעלה בשל ההגבלות על השטח שהוקצה להם. הבניינים היו צפופים וגבוהים, עם חללים קטנים ומצומצמים, מה שהותיר חותם על האסתטיקה והפונקציונליות של המקום. הסגנון האדריכלי של הגטו שקף את המציאות הקשה והצורך לנצל את המרחב הקיים בצורה הטובה ביותר.
עם ביטול הגטו והתחדשות הרובע במאה ה-19 והתחלת המאה ה-20, התווספו אלמנטים חדשים לאדריכלות המקום. בניינים חדשים, בהם סינגוגות, מוסדות ציבור ומגורים, נבנו בסגנונות אדריכליים שונים, כולל אלמנטים מהרנסנס והבארוק, תוך שמירה על האופי היהודי של המקום. השינוי האדריכלי הביא לחידוש הרובע והפך אותו לאטרקטיבי יותר לתיירים ולתושבים כאחד.
במאה ה-21, הרובע היהודי ממשיך להתפתח ולהשתנות, תוך שמירה על זהותו התרבותית וההיסטורית. השילוב בין העתיק לחדש, בין ההיסטוריה העמוקה לבין החדשנות המודרנית, מהווה חלק בלתי נפרד מהקסם והייחוד של הרובע היהודי ברומא.
כיום הקהילה מונה כיום כ-15,000 נפש, והיא מהווה חלק חשוב מהפסיפס התרבותי של העיר.
הקהילה היהודית ברומא היא קהילה תוססת ומגוונת. ניתן למצוא בה מגוון רחב של זרמים יהודיים, החל מאורתודוקסים ועד לרפורמים. הקהילה מפעילה מגוון רחב של פעילויות, ביניהם: בתי כנסת, מוסדות חינוך, מרכזים קהילתיים, מסעדות כשרות ועוד.
אתרים מעניינים לביקור ברבע היהודי:
תיאטרון מרקלוס (תיאטרון די מרצ'לו) – מבנה זה נבנה הרבה לפני הקמת הגטו. את בנייתו החל יוליוס קיסר בשנת 44 לפני הספירה. לאחר מותו של יוליוס קיסר, אוגוסטוס ממשיך את בנייתו של התיאטרון וקורא לו על שם אחיינו שנפטר מספר שנים לפני הקמת התאטרון.
בתיאטרון שאיכלס כ15,000 צופים הבמה הייתה בצד של נהר הטיבר ולעיתים הנוף שימש כחלק מהתפאורה. במהלך השנים התיאטרון שימש כמצודה ואף נבנה בה בית מגורים. כיום, האתר בשיפוצים אך עד תחילתם של השיפוצים שימש כאתר למופעי קונצרט.
לאחר שנתרשם מהתיאטרון נחזור דרומה ברחוב ממנו באנו ונפנה ימינה לכיוון הנהר ברחוב: Via את בית הכנסת הגדול של רומא.
בית הכנסת הגדול – במקום שבו שוכן בית הכנסת הגדול, עמד בית כנסת לאורך כל תקופת הגטו. מכיוון שהיה אסור ליהודים להקים בית כנסת נוסף ומכיוון שכל היהודים שגורשו לגטו רצו לשמור על התפילות והמנהגים מבית אביהם, חילקו את בית הכנסת הקיים לחמישה בתי כנסת שכל אחד מהם היה שייך לקהילה שונה.
לאחר שחרור הגטו אספו חברי הקהילה היהודית כספים ובשנת 1904 לאחר שלוש שנות בנייה חנכו את בית הכנסת הגדול. את בית הכנסת תכננו שני אדריכלים נוצרים, מכיוון שעל היהודים היה אסור ללמוד אדריכלות ולכן לא היה מי מתוכן שיוכל לתכנן את בניית בית הכנסת. שימו לב לכיפת בית הכנסת היא הכיפה היחידה המרובעת בכל רחבי רומא.
בשטח בית הכנסת מלבד התפילות הסדירות המתקיימות בו מדי יום, נמצא גם משרדי הקהילה היהודית של רומא ומוזיאון יהודי רומא.בכניסה לבית הכנסת יש לעבור בדיקה קפדנית על ידי המשטרה הצבאית של איטליה ולא ניתן להכניס מצלמות.
כנסיית סנט אנגלו – שכנה מול בית הכנסת הגדול. בימי הגטו, היו מביאים את היהודים בכפייה אל הכנסיה בכל יום ראשון על מנת לשמוע את דרשת הכומר נגד הדת היהודית .
הרובע היהודי - שעות פתיחה
פתוח 24/7
